לקריאה בפורמט PDF לחץ כאן

מדיניות השינה בגיל הרך בישראל 

מבוא
בעשורים האחרונים נערכו מחקרים רבים המתייחסים להשפעות של השינה בגיל הרך על ההתפתחות הקוגניטיבית, רגשית וגופנית, כמו גם, מחקרים המתייחסים להבדלים בדפוסי השינה בקרב תרבויות וחברות שונות מנקודות מבט סוציולוגיות. בנוסף לכך, ישנה הבנה כי "הפרעת השינה" (Sleep Disorders) בגיל הרך הינה תופעה משמעותית המשפיעה על איכות חייהם (Well Being) של ילדים והורים רבים ברחבי העולם. על אף הידע שנצבר במחקר נראה כי בעולם ובפרט בישראל אין מדיניות ממסדית ברורה בכל הנוגע לאספקת מידע, הכוונה וכלים לציבור ההורים. בעבודתי כיועצת משפחתית להורות ושינה אני נתקלת על בסיס יומיומי בהורים מתוסכלים שחשים כי אין להם ידע, מענה והכוונה אמיתיים שיסייעו להם להתמודד עם הקושי אותו הם חווים.
הורים רבים לא מודעים לאפשרות שניתן לשנות את המצב ובהעדר היכולת הכלכלית הם אינם מצליחים להקנות לילדיהם הרגלי שינה נכונים לבדם, מה שלעיתים רבות גובה מחיר גדול מההתפתחות התקינה של הילד אך גם מההתנהלות המשפחתית, החוויה ההורית ופעמים רבות גם מהקשר הזוגי. הורים רבים מדווחים כי גם הגורמים שציפו מהם לסיוע מתוקף ניסיונם והכשרתם כגון רופאי ילדים, אחיות טיפת חלב וגננות אכזבו אותם והם נאלצים להתמודד פעמים רבות עם מצוקתם בעצמם.
מתוך אתר משרד הבריאות האמון על תחום הגיל הרך, נראה כי אין מענה בכל בנוגע להרגלי שינה נכונים והדרך ליישם זאת בקרב המשפחה. לעומת זאת, בתחום התזונה בגיל הרך, המשיק לתחום השינה ולא נופל בו בחשיבותו, ישנו מענה ברור ומפורט להורים ולגנים בכל הנוגע לתזונה החל ממידע רב שהמשרד מספק, מדיניות ברורה בבתי החולים, סיוע של יועצות הנקה ללא עלות ורפורמות ברורות בגני הילדים לחינוך הילדים לתזונה נכונה ובריאה. כיום, הורים שילדיהם חווים קשיי שינה ומעוניינים לסייע להם ולעצמם נאלצים לשלם סכומי עתק ולפנות באופן פרטי ליועצים ופסיכולוגים פרטיים לטובת סיוע,כל זאת, בידיעה כי הטיפול יכול להיות קצר טווח, ממוקד ובעלות נמוכה בסבסוד ממשלתי.
מתוך הספרות וההבנה כיום כי שינה טובה ואיכותית חשובה לא פחות מתזונה נכונה, מין הראוי שמשרד הבריאות ייקח על חסותו את התחום וינהיג מדיניות ברורה בכל הנוגע לשינה בגיל הרך, יסייע להורים גם במתן מידע והכשרה אך גם במניעה של התופעה על ידי הרצאות ומידע זמין במרכזי טיפת חלב ואף בבתי החולים ובקורסי ההכנה ללידה ולהורות. בנוסף, גם באתר משרד החינוך האמון על תחום החינוך וחורט על דגלו את חשיבות העצמת ההורים ומתן כלים לחיזוק הסמכות ההורית לא נמצא אזכור ספציפי המתייחס להדרכה והכשרת הורים בתחום השינה, כל זאת בידיעה כי להיעדר שינה השפעה רבה על היכולת הקוגניטיבית והפיזיולוגית.
מדיניות זו בתחום השינה, מהווה ראייה הוליסטית התואמת את החיים במדינת ישראל בשנות ה- 2000 ומאפשרת להורים הנאלצים לשלב בין העבודה לתפקידם ההורי לישון טוב יותר ולאגור כוחות. מדיניות זו תאפשר להורים למקסם את יכולותיהם גם בתחום המקצועי וגם בתפקידם החינוכי, בבית, על ידי מתן כלים טובים יותר בהתנהלות היומיומית מול ילדיהם. כמו כן, מדיניות זו תהווה חינוך מניעתי ובכך תמנע תחלואות וקשיים בהמשך שעלולים לעלות למדינה סכומי כסף משמעותיים שניתן היה למנוע אותם על ידי הדרכה והסברה. זהו אינטרס של המגזר הציבורי, העסקי והחברתי לעשות שינוי בתחום השינה כבר מלידה.
עבודה זו מבקשת לקדם מדיניות זו ולשם כך לבחון מהם אתגרי השינה עימם מתמודדים הורים לילדים בגיל הרך בישראל בשנות ה-2000 ובאלו דרכים? ועל ידי כך לגבש את ארגז הכלים אשר יאפשר להורים ללמד באופן עצמאי את ילדיהם לישון טוב יותר, ובכך יהווה קרקע להתנהלות משפחתית נעימה ותקינה. על מנת לבחון אתגרים אלו בוצעו 15 ראיונות חצי מובנים עם הורים מרקעים שונים לילדים מגיל 6 חודשים ועד גיל 3 שנים שחווים קשיי שינה או חוו קשיי שינה בעבר .
מהמחקר עולה כי הורים רבים אינם מכירים ויודעים מהן הסיבות שמובילות לקשיי שינה מה שלעיתים רבות מביא לתסכול רב ולהימנעות ממציאת פתרון לטווח ארוך. קשיי השינה מובילים למותשות וקושי בהתנהלות היומיומית, דבר שמקשה מאוד על החוויה ההורית בפרט אך גם על ההתנהלות הזוגית והמשפחתית בכלל. הורים מוצאים עצמם בודדים ומיואשים מכמות המידע הקיימת במרחב האינטרנט אך יחד עם זאת מרגישים שאין להם לאן לפנות. על מנת לעשות שינוי הורים זקוקים למכלול של אלמנטים שיסייעו להם לעשות את השינוי: מידע, הכלה, תמיכה ובעיקר הכוונה. מרואיינים רבים מתארים צורך בגורם מקצועי שידע לרתום את שני בני הזוג לתהליך, להסביר להם את הרציונאל העומד מאחוריו ובעיקר ידרבן אותם לקבל החלטה ולדבוק בה. הורים מחפשים מישהו שיוכלו לסמוך עליו אך יחד עם זאת לא יאלצו לשלם סכומי עתק על מנת לעשות שינוי.

 

סקירת ספרות

שינה כתופעה חברתית תרבותית
דפוסי השינה בקרב תינוקות, פעוטות וילדים משתנים בהתאם להתנהגות הוריהם ומעורבותם בהשכבה ובמהלך הלילה. מעורבות זו של הורים משתנה ומתעצבת בהתאם להיבטים תרבותיים וחברתיים שונים אך בעיקר על ידי תפיסות הוריות (Mindel at all, 2010;Mindel at all,2013;Sadeh&Anders,1993). מחקר שבחן דפוסי שינה בקרב תינוקות וילדים עד גיל 3 במגוון רחב של מדינות הראה כי ישנם הבדלים ברורים בין מדינות שונות ועיקר ההבדל נראה בין מדינות מערביות למסורתיות. ההבדלים באים לידי ביטוי בעיקר בעיתוי השכבת הילדים, מקום השינה, אורך השינה, כמות היקיצות הליליות, שנת היום ותפיסת ההורים בנוגע לקשיי השינה של ילדיהם. נראה כי במדינות מערביות שונות 57% מהתינוקות והילדים נרדמים בכוחות עצמם מגיל צעיר וישנים שינה איכותית וממושכת יותר לעומת 4% במדינות מזרח אסיה המוגדרות כמסורתיות (Mindel at all, 2010). מחקר נוסף שבחן את דפוסי השינה של ילדים בגילאי טרום בית ספר במגוון מדינות בעולם הראה כי גם בגילאים מאוחרים יותר, עדיין ישנם הבדלים משמעותיים בדפוסי השינה ביניהם שעת ההשכבה, אורך השינה, מקום השינה ותפיסת ההורים בנוגע לקשיי שינה בקרב ילדיהם. מחקר זה הראה בין היתר כי במדינות מסורתיות רבות ילדים בגילאי אלו נרדמים בממוצע 3 שעות מאוחר יותר מילדים בגילאים אלו במדינות מערביות (Mindel at all, 2013). שדה ואנדרס ( Sadeh& Anders, 1993מתוך שדה וטיקוצקי,(2009 מוסיפים כי בחברות מסורתיות רבות נהוג עד היום לקיים הסדרי שינה משפחתיים משותפים כאשר בכל מדינה נהוגים הסדרי שינה שונים המותאמים לחברה. בשונה מחברות מסורתיות, בחברה המערבית כיום נהוג לקיים הפרדה במהלך השינה בין תינוקות וילדים להוריהם (שדה וטיקוצקי,2009sadeh&Anders,1993;McKanna at all,1993;). סקר שנעשה בצפון טאיוואן הראה כי יותר ממחצית מהילדים בין הגילאים 0-6 חווים קשיי שינה שונים על פי דיווחים של הוריהם. אומנם, מאמרים רבים מתייחסים לקשיי שינה בעולם המסורתי אך מאמר זה מתייחס גם לצורך העולה במדינה לשינוי ופתרונות פרקטיים על מנת לצמצם את התופעה (Chou,2007).
על אף שמרבית המחקרים בתחום השינה בגיל הרך מעידים על כך שתינוקות וילדים ישנים טוב יותר כאשר קיימת הפרדה ביניהם, עדיין נראה כי ישנם בין 30%-40% של תינוקות וילדים בעולם המערבי החווים קשיי שינה שונים (שדה וטיקוצקי,2005(McKanna at all, 1993;.שדה ואנדרס (Sadeh & Anders,1993 מתוך שדה וטיקוצקי,2009) מסבירים כי נתונים אלו מעידים על מעורבות הורית מוגברת במהלך ההרדמה עקב תפיסות הוריות והשפעות תרבותיות וחברתיות. מכאן, כי חלק גדול מההורים החיים בחברה המערבית עדיין מחזיקים בתפיסה כי ילדיהם זקוקים למעורבות מוגברת שלהם בזמן ההרדמה ובמהלך הלילה, כמו גם הורים המאמינים בלינה משותפת. מקאנה McKanna, 2007;McKenna at all,1993)) מונה את היתרונות הטמונים בלינה משותפת ( co-sleep) של אם עם תינוקה: מעבר לרוגע והביטחון הנוצרים בלינה זו, הקרבה בין השניים אף מפחיתה את הסיכוי לתסמונת "מוות בעריסה" SIDS)).
בניגוד למחקריו של מקאנה McKanna, 2007;McKenna at all,1993)), מחקרים עכשוויים יותר מציגים את הלינה המשותפת דווקא כאחד מהגורמים שעלולים להשפיע באופן ישיר על תסמונת ה"מוות בעריסה" עקב חנק של התינוק על ידי אחד ההורים באופן בלתי מודע
(Person, Avezzi& wolf, 2002). כצנלסון (2005) חולקת גם כן על התופעה ומוסיפה כי לינה משותפת מטשטשת את הגבולות בין הורים לילדים ומציגה את הילד כמקשה אחת עם הוריו. היא מוסיפה כי פעמים רבות הורים יחידניים מעדיפים שילדיהם ישנו איתם באותה המיטה מה שמבלבל את הילד ונותן לו את התחושה שאם ההורה שאמור לנסוך לו ביטחון, לא מסוגל לישון לבדו למה שהוא יהיה מסוגל לעשות זאת. כמו כן, ברגע שילד ישן במיטה עם אימו הוא משמש במובן מסויים כבן זוג, תפקיד מורכב המייצר קושי רגשי גדול שיש לחסוך מהילד. מקאנה ועמיתיו (McKenna,2007;McKenna at all, 1993) טוענים כי המחקר הרפואי כיום מושפע באופן ישיר מהיבטים חברתיים. הורים מתייחסים לשנת ילדיהם באופן סובייקטיבי שנובע ברובו מההקשר התרבותי חברתי בו הם חיים וכיצד הם רואים את תפקידם ההורי. יתרה מכך, מחקרים המציגים את הקשר בין לינה משותפת וקשיי שינה לרוב נעשים בחברה המערבית שבה שינה בנפרד מההורים הינה הנורמה הרווחת (Madansky& McKenna,2007;edelbrock,1990; McKenna at all, 1993). מדנסקי ואדלברוק (Madansky&Edelbrock,1990 מתוך Mckenna,2007) מציעות כי דווקא ההקשר התרבותי חברתי הוא זה היוצר את הקושי בשינה עקב תחושת הכישלון של הורים שאינם מצליחים ללמד את ילדיהם לישון. ברגע שהורים ישנים עם ילדיהם מלידה ותופסים גישה זו כנכונה הם אינם חשים תסכול רב, גם אם ילדיהם מתעוררים פעמים רבות במהלך הלילה McKenna,2007;McKenna at all, 1993)).
השפעות השינה בגיל הרך
חוקרים רבים סבורים כי לשינה טובה ואיכותית יתרונות רבים המשפיעים על חיינו במגוון תחומי החיים (Dahl, 1996), ביניהם השפעה על יכולות קוגניטיביות ורגשיות טובות יותר בקרב מבוגרים, מתבגרים וילדים (Dahl, 1996;Meijer, Habekothe& van den Wittenboer, 2000;Soffer-Dudek et all, 2011). מחקרים שבחנו את דפוסי השינה בקרב מבוגרים וילדים הראו כי שינה שאינה מספקת (poor sleep) משפיעה על זכרון, יכולות קוגניטיביות והיכולת לעבד תחושות ורגשות בצורה טובה (Soffer-Dudek et all,2011). בנוסף, נמצא קשר חיובי בין שינה איכותית לבין יכולות לימודיות, יכולת הקשבה, היפראקטיביות (;Wiater et all,2005 2000,Meijer, Habekothe&van den Wittenboer) מצב רוח (Dahl,1996) יכולות חברתיות (Herba& Phillips, 2004) והתפתחות פיזיולוגית תקינה ((Wiater et all, 2005;Hiscock et al, 2008. ממחקרים שנעשו על תינוקות וילדים לאורך זמן עולה כי לחודשי ההיריון ולשלוש השנים הראשונות בחייו של ילד ישנה חשיבות מכרעת בגיבוש התקינות הגופנית והיכולות הרגשיות. קצב ההתפתחות של המוח בגילאים אלו הינו מהיר ומאפשר למידה ויצירת הרגלים בצורה טובה יותר. מכאן, כי גיבוש הרגלים טובים ובריאים בגילאים אלו הינו משמעותי להווה אך גם לעתיד (גרינבאום,1997; בלייר,2014; לנדסמן,מק'קוי וטאמי, 2014). בגיבוש הרגלים, ביניהם הרגלי שינה נכונים ישנה למידה אקטיבית בה על הילד לסמוך על עצמו, לווסת את רגשותיו וללמוד כיצד לדחות סיפוקים. למידה זו מטפחת בטחון עצמי ורמת מסוגלת גבוהה שעתידה לסייע בהתמדה, בפיתוח קריירה ויכולת להתמודד עם אתגרים ( לנדסמן, מק'קוי וטאמי, 2014).
בנוסף להשפעות הרבות של השינה על תינוקות וילדים ישנם מחקרים רבים המצביעים על השפעות חוסר השינה על הורים ועל התפקוד ההורי. ממחקר שבחן את השפעות השינה בקרב תינוקות על יכולות האם, מצא כי לאמהות לתינוקות שחוו קשיי שינה בגילאי הינקות ישנו סיכוי גדול יותר לפתח דיכאון אחרי לידה או דיכאון בכלל. יתרה מכך, אמהות לתינוקות אלו חוו קושי להציג את ילדיהם באור חיובי ברמה גבוהה יותר מאשר אמהות אשר לא חוו קשיי שינה במהלך השנה הראשונה(Hiscock et all,2008) . שדה וטיקוצקי (2005) טוענים כי קשיי השינה הרבים הקיימים בגיל הרך וההשפעות של מחסור השינה על היבטים קוגניטיביים, פסיכופתלוגים והיבטים נוספים רק מחזקים את הסברה כי יש לטפל בקושי זה. התערבות מוקדמת היא קריטית ואף מונעת פעמים רבות קשיים משפחתיים ומתחים זוגיים שנגרמים לעיתים, עקב מחסור בשינה וקשיים בגידול הילדים. הורים רבים נוטים לחשוב כי קשיים אלו ייעלמו מעצמם ומטילים את אחריות הטיפול במשימה על הילדים, אך בפועל לא ניתן לנבא אצל מי מהילדים יחלפו קשיי השינה ומתי (שדה וטיקוצקי, 2005). כצנלסון (2005) מציגה את החשיבות הרבה בהשכבת הילדים בשעה סבירה על מנת לאפשר זמן להורים כאינדווידואלים וכזוג. רק לאחר שההורה משכיב את ילדו לישון הוא פנוי באמת לעסוק בעצמו, בתחביביו, להתפרק מהאחריות ההורית ולהשקיע בזוגיות שלו. במידה ולהורה אין את היכולת להשקיע בתחומים אחרים מעבר לילד, תחושת העומס והתסכול עלולות להשפיע על תפקודו ההורי עד לכדי דיכאון ותחושת אכזבה עצמית קשה.
קשיי שינה- אבחנה וטיפול
שדה וטיקוצקי (2005) מגדירים מהם קשיי שינה וטוענים כי מדובר ב"תינוקות וילדים המתקשים להירדם בכוחות עצמם ומתעוררים פעמים רבות במהלך הלילה או פעמים ספורות אך לפרקי זמן ממושכים, ונזקקים לעזרת ההורים על מנת להירדם מחדש". אין, אומנם, קריטריון מוסכם לאבחנה, אך הספרות בנושא מתייחסת בדרך כלל לתינוק המתעורר לפחות 3 פעמים בלילה בידיעת ההורה, מספר פעמים בשבוע (שדה וטיקוצקי, 2005, עמ' 1). כצנלסון (2005) מגדירה את ההרדמות כתהליך הדרגתי של איבוד שליטה. על הילדים להיפרד מהיום, מהחוויות שחוו ומהאנשים סביבם ולהירדם. חוויה זו פעמים רבות מלווה בחרדה ובלחץ כי העולם מתקיים בלעדיהם ולכן עליהם לקבל מהוריהם כלים להתמודד עם המעבר בין היום ללילה בצורה טובה וחלקה עד כמה שניתן. במידה והורים לא דואגים ללמד את ילדיהם להירדם בכוחות עצמם הם עלולים לחוות קשיים רבים במהלך ההרדמות והשינה. 20%-30% מכלל התינוקות והפעוטות בין גיל חצי שנה לגיל שלוש אינם מפתחים את היכולת לישון ברציפות והשינה שלהם ממשיכה להתאפיין ביקיצות מרובות ולעיתים אף ממושכות. יקיצות ליליות קצרות הן תופעה טבעית המאפיינת את מרבית התינוקות, כך שההבדל המשמעותי בין תינוק עם הרגלי שינה עצמאיים לבין התינוק המקיץ פעמים רבות, אינו טמון בעצם התרחשותם של היקיצות, אלא במידת יכולתו של התינוק להירדם מחדש בעצמו לאחר שהקיץ (Sadeh&Anders, 1993 מתוך שדה וטיקוצקי, 2009). רוב המחקרים העוסקים בשינה בגיל הרך מתמקדים בעיקר בגילאים 0-3 וזאת מכיוון שגילאים אלו מאופיינים בשינויים תכופים ומשמעותיים יותר, אך גם עקב החשיבות של השינה בגילאים צעירים אלו (Acebo at all, 2005).
על אף שהורים רבים מדווחים אל קושי בהתמודדות בכל הנוגע להרדמה ולשינה של ילדיהם עדיין נראה כי הורים רבים נמנעים מפניה לעזרה. ניכר כי הסיבה העיקרית להיעדר הרצון בסיוע הינה התפיסה ההורית כי יקיצות דחופות במהלך הלילה הינן דבר נורמטיבי בינקות ובילדות ולכן אין סיבה אמיתית להתערבות (;Wiater et all,2005שדה וטיקוסצקי, 2005). סיבה נוספת בגינה הורים דוחים את הטיפול בקושי הינה ההנחה כי היקיצות אלו הינן בעלות אופי פיזיולוגי, לפיכך, קשיי שינה הן הסיבה העיקרית לפניה לרופא הילדים עד הגיל שנתיים בטענה כי הילד חווה כאבים או קושי פיזי אחר המקשה עליו לישון לאורך זמן (Sadeh&Anders,1993 מתוך שדה וטיקוצקי,2009). ברגע שההורים מבינים כי הקושי הוא קושי התנהגותי אמיתי הניתן לטיפול, הם מאמינים כי יש להם את היכולת לעשות זאת, אך בהעדר הכוונה הולמת נראה כי הורים רבים נותרים בתחושה כי הקושי שהם חווים הינו חלק מתפקידם ההורי.
בכדי לאפשר את השינוי על ההורים להבין מהיכן מגיע הקושי. פעמים רבות תפיסות הוריות, חרדות מהילדות או חילוקי דעות בין בני הזוג מקשה על ההורים להגדיר מהם חוקי הבית, לאכוף אותם ובכך לאפשר לילד ללמוד להרגיע את עצמו ולהירדם בכוחות עצמו (שדה וטיקוצקי,2005; שדה וטיקוצקי,2009). כצנלסון (2005) מצביעה על הצורך העז של התינוק והילד בתשומת לב וטוענת כי הורים המעניקים תשומת לב לילד מאפשרים את קיומו. לחלופין, בהעדר תשומת לב מספקת הילד עלול לחוות דיכאון, בעיות התנהגות, בכי, חוסר שקט, בעיות שינה ואף מוות במקרי קיצון. בעידן המודרני בו ההורים רבים נאלצים לשלב בין בית לעבודה, ולכן נמצאים שעות רבות מחוץ לבית ומגיעים סמוך לשעת השינה. הורים אלו לעיתים קרובות חווים קושי לאכוף את החוקים אותם הם הגדירו עקב הרצון לפצות על זמן האיכות הקצר. מנגד הילדים פעמים רבות מרגישים כי אין הם יכולים להיפרד מהוריהם ולהירדם, מה שמוביל למספר רב יותר של יקיצות ליליות וקושי מערכתי גדול יותר. על מנת לאפשר את הטיפול, על ההורים להבין כי בנוסף ללמידה ולשינוי בבית יש צורך לעשות שינוי משמעותי יותר ולאפשר זמן איכות דיאדי מספק ( שדה וטיקוצקי, 2005;שדה וטיקוצקי,2009).
75% מהתפתחותו של התינוק נעשית רק לאחר הלידה ולכן הוא זקוק לתמיכה וסיוע מתמיד במהלך גדילתו ובמיוחד בשנתו הראשונה ( McKanna at all, 1993 מתוך McKenna, 2007). יתרה מכך, מקאנה ועמיתיו (McKanna at all, 1993) סבורים כי תינוק בשנתו הראשונה ואף אחרי אינו בהכרח מודע לצרכיו או יכול לדרוש באותם באופן רציף ולכן מטפלו העיקרי נדרש לפקח על צרכים אלו שבתוכם שינה, אכילה , מגע פיזי ועוד על מנת לאפשר התפתחות תקינה. בניגוד לגישתם של מקאנה ועמיתיו, שדה ואנדרס ( Sadeh&Anders, 1993מתוך שדה וטיקוצקי, 2009) סבורים כי כבר מגיל 6 חודשים ישנה לתינוק היכולת ללמוד להרגיע את עצמו ולהירדם בכוחות עצמו, מה שיסייע לו להירדם בקלות רבה יותר לאחר שהקיץ. בחודשיו הראשונים של התינוק היקיצות הלילות הינן חלק מדפוסי הערות – שינה שלו , ויכולתו לישון לילה שלם ברציפות מתגבשת רק לקראת גיל 6 חודשים. (שדה וטוקוצקי, 2005Zaiwalla,June,14, 2004;). ד"ר זייאוולה (Zaiwalla,June,14, 2004) מוסיף כי היכולת לעשות זאת טמונה בהורמון המלטונין המופרש בצורה מספקת ומאפשר הרדמות עצמאית. הורמון זה מופרש בעיקר בחושך ומאפשר לייצר דפוסי שינה וערות טובים יותר. מכאן, כי השכבת התינוק בחדר חשוך ללא גירויים והסחות דעת מסייעת לו להירדם בצורה טובה וקלה יותר. על אף היכולת הפיזיולוגית לישון לילה רצוף, ישנם תינוקות רבים הקמים בין פעם לפעמים לינוק במהלך הלילה בשנה הראשונה ולכן הזמן הנכון ביותר לסייע לתינוק להירדם באופן עצמאי הינה לקראת גיל שנה( Zaiwalla, June 14,2004).
המנבאים הטובים ביותר לבחינת קשיי שינה בקרב תינוקות וילדים טמונים במעורבות ההורים שלהם בהרדמה. נראה כי ככל שההורים מעורבים בהרדמת ילדיהם כך הם חווים קושי רב יותר במהלך הלילה (Mendel at all, 2010). שדה ואנדרס (שדה וטיקוצקי, 2005;שדה וטיקוצקי,2009Sadeh& Anders, 1993;) טוענים כי יכולת ההרגעה העצמית של תינוק היא המפתח להצלחתו לפתח דפוסי בריאים של ערות ושינה. הצלחתו תלויה במגוון גורמים אותם הם לכדו למודל טראנסאקציוני , המגדיר כי דפוסי השינה של תינוק תלויים בגורמים פנימיים המתייחסים אליו, וחיצוניים המתייחסים בעיקר להוריו וסביבתם. למודל מספר מימדים מרכזיים ביניהם: המימד של התינוק המתייחס למזגו, גילו, מינו. מימד השינה-ערות המתייחס ליכולות השינה שלו- מהו זמן העירות הארוך ביותר שחווה ומה זמן השינה הארוך ביותר. המימד של המטפל העיקרי – סדר היום המתנהל בבית, הלחץ בו שרוי המטפל, יריבות בין אחים, זוגיות ההורים ומימד הקונטקסט – היכן התינוק נרדם, כיצד נרדם, מעורבות ההורים, המסגרת בה הוא שוהה והחברה והתרבות בה חייה המשפחה. מתוך מחקר עולה כי, אומנם, היכולת של התינוק להירדם תלויה בגורמים רבים, אך נראה כי התנהגות ההורים הינה הגורם המשפיע ביותר על יכולתו של התינוק לפתח מנגנון להרגעה עצמית. התנהגות זו מתייחסת בעיקר למעורבות בהרדמה הנגזרת ברובה מתפיסות הוריות וסגנון הורות (שדה וטיקוצקי, 2005;שדה וטיקוצקי,2009Sadeh& Anders, 1993;). מחקרים שבחנו מודל זה הראו כי ישנו קשר ישיר בין קשיי הרדמות ושינה לבין התערבות ההורים בזמן ההשכבה ובמהלך הלילה. יתרה מכך, מחקרים מצאו כי תינוקות ששהו במיטה זמן רב יותר במהלך הלילה ונרגעו שם או סייעו להם להירגע במיטה ישנו שינה שקטה וממושכת יותר לעומת תינוקות אשר הוציאו אותם מספר פעמים במהלך הלילה ממיטתם. מחקרים אלו לרוב נעשו על פי הגישה המערבית הדוגלת בשינה בנפרד מההורים, אך גם מחקרים שנעשו על לינה משותפת מצביעים על כך ששינה עם ההורים והתערבות מוגברת במהלך הלילה מובילה לקשיי שינה והליכות ליליות (Night Walking) (Burnham, Goodlin-Jones, Gaylor& Anders,2002; Anders, Halpern& Hua,1992).
מתוך הספרות, אנו למדים כי לשינה השפעות רבות ומשמעותיות בכל הנוגע לאיכות חייו של הילד כמו גם על איכות חיי משפחתו והוריו. אומנם מדובר בהפרעה הרווחת בכל שכבות האוכלוסייה אך היתרון בה הוא יכולת הזיהוי והטיפול קצר הטווח אותו יש ליישם על מנת לחוש בשינוי. בכדי להבין כיצד יש להנהיג מדיניות בתחום השינה בגיל הרך יש להבין את המדיניות שנעשתה עד כה בתחומים הנושקים לתחום זה.
מדיניות בתחומי התפתחות ובריאות הילד
המדיניות הציבורית לגיל הרך נתקלת פעמים רבות בקשיים והתנגדויות גם מצד הממסד אך גם מגורמים ציבוריים אחרים, ולפיכך נמנעים מלעסוק בה ולקדם אותה. ילדים בגילאים אלו לרוב לא נמצאים במסגרות פורמאליות ולכן יש כאלו המתנגדים לתהליכי חברות בגילאים צעירים אלו ללא מסגרת מוגדרת המפוקחת על ידי המדינה. בנוסף, ישנה הסברה כי ילדים בגילאים אלו נתונים לחברות על ידי הוריהם, ולכן אין מקום למדינה להתערב בעיצובם והתפתחותם (גרינבאום,1997). בלייר(2014) חוקר בריטי האחראי על פיתוח מדיניות בנושא בריאות בבריטניה מצביע על החשיבות לעשות שינויים בתחום הבריאות כבר בשנות הגיל הרך, כאשר הוא טוען כי כל דולר שמושקע בגיל הרך מניב תשועה של 7 דולרים כעבור 8 שנים. ככל שמשקיעים תקציבים במניעה ובהסברה בגילאים הצעירים יותר כך המדינה חוסכת בעלויות גבוהות יותר בעתיד. היום רווחת ההבנה כי יוזמות הנוגעות לחינוך ושיפור איכות החיים בקרב ילדים ומבוגרים צריכה להתחיל דווקא בגילאים הצעירים עד גיל 6 על מנת לאפשר מניעה של תופעות וקשיים ולא התמודדות איתן (לנדסמן, מק'קוי וטאמי, 2014). סיבה נוספת הדורשת לקיחת יוזמה בכל הנוגע למדיניות בגיל הרך הינה העובדה שבגילאים הצעירים רוב התינוקות והילדים שוהים במסגרות שאינן בפיקוח ולכן יש מקום לאפשר הכוונה וידע להורים על מנת שאלו יוכלו לפקח על המסגרות בעצמם (גרינבאום,1997).
ממדיניות בארץ ובעולם בנושא התפתחות ובריאות הילד אנו למדים כי שינויים בתחומים אלו יניבו תוצאות במידה והמגזרים השונים בניהם גורמים ממשרד החינוך, הבריאות, הרווחה והמגזר השלישי ישתפו פעולה בכדי לייצר שינוי (גרינבאום,1997;בלייר,2014). יתרה מכך, לרוב שיתוף הפעולה בין מסגרות שונות הוא לטובת קבלת מענק ליוזמה חדשה או מיד לאחר קבלתו. בפועל שיתוף הפעולה הוא המנוע לקידום היוזמה, הטמעתה ולקיחת אחריות על הצלחתה לעומת מקרים בהם גורם אחד בוחן את המדיניות על מנת לבדוק את יעילותה בלבד. דוגמא לשיתוף פעולה אפשרי הוא בין גורמים מקצועיים מהקהילה לבין גורמים ממשלתיים המעוניינים לקדם את האינטרסים של הקהילה (לנדסמן, מק'קוי וטאמי, 2014).
באמנה לזכויות הילד של יוניצף (UNICEF) בסעיף 24 נכתב כי על ההורים לפעול להשגת הבריאות הגבוהה ביותר האפשרית עבור ילדיהם. על פי סעיף 18 שני ההורים אחראיים על טובת הילד, ועליהם לראות את טובתו הבלעדית לנגד עיניהם. על המדינה לסייע להם בשירותי תמיכה במיוחד כאשר שני ההורים עובדים. סעיף 31 מקנה לכל ילד את הזכות למנוחה, למשחק ולהשתלבות במגוון של פעילויות (בלייר, 2014). על מנת לאפשר זכויות אלו, בלייר (2014) טוען, כי יש צורך בשיתוף פעולה בין ההורים, המסגרות לגיל הרך והמדינה, שיתוף הפעולה זה יניב תוצאות טובות יותר שיאפשרו התקדמות וטיפול בחריגות במידת הצורך.
כהן (2000) מנהלת מחלקת הורים באגף שפ"י במשרד החינוך טוענת כי בעשורים האחרונים ישנו קושי גדול בקרב הורים ליישם את סמכותם ההורית עקב תחושות בלבול, פערים ולחצים משמעותיים, ציפיות רבות מהסביבה, פחד לפגוע בנפשו של הילד והרצון לעשות את הדברים בצורה המושלמת. נראה כי קשיים אלו לא מאפשרים להורים להפעיל את סמכותם ההורית ולייצר חוקים וכללים ברורים בבית. לטענתה, הורים היום זקוקים להכוונה ומתן כלים פרקטיים על מנת לאפשר להם להרגיש בטוחים בהורות שלהם ובדרך אותה בחרו. בעקבות מאמר זה החלה יוזמה המקדמת מתן הדרכות הורים להורים לילדים בגילאי בית הספר במגוון ערים ברחבי הארץ. ממחקר שבחן את התוכנית להדרכות הורים המדוברת עלה כי הדרכות אלו ומתן כלים ותמיכה בהורים העלה את הביטחון העצמי וההורי של ההורים שהשתתפו בהדרכה. הורים הרגישו בנוח להציג את ההצלחות שלהם מול ילדיהם אך גם את הקשיים. תחושת הרווחה עלתה משמעותית והורים חשו תחושות חיוביות יותר כלפי ילדיהם ותחושת מסוגלות גבוהה יותר כלפי עצמם. על השאלות בנוגע לקורס עצמו, ההורים הביאו הכרת תודה והציגו את החוויה כטובה ואף הגדירו אותה משמעותית ומעצימה (שגיא ועמיתים, 2014).
ממסמך רקע בנושא עידוד ההנקה שנכתב לטובת דיון של הוועדה לזכויות הכנסת מוצגת המדינות הברורה בנוגע להנקה בבתי חולים ובכלל. נראה כי משרד הבריאות בעקבות המלצות מחקריות ממליץ על הנקה מלאה עד גיל 6 חודשים והנקה חלקית עד גיל שנה ואף יותר. בנוסף להמלצות הברורות משרד הבריאות פועל נמרצות על מנת לקדם ולעודד הנקה בבתי החולים, במרכזי טיפות חלב ובמרכזים לגיל הרך. בנוסף, המשרד דואג לשיתופי פעולה עם גורמים מקצועיים מקהילה ביניהם איגוד רופאי הילדים ועמותות שונות המקדמות את הנושא. המשרד גם פעל בגיבוש וקידום תוכניות אקטיביות לקידום עידוד ההנקה ביניהם – הסברה לקהל ההורים וגיבוש "התדריך להזנת התינוק הבריא והפעוט בישראל" הכולל בתוכו את עידוד ההנקה באופן בלעדי עד גיל 6 חודשים. בנוסף להסברה נעשו גם פעולות כגון הכשרת העוסקים בבריאות הילד לקידום הנקה ולתמיכה בה, יצירת סביבה פיזית מקדמת הנקה במרכזית ממשלתיים ומרכזים אחרים, הצטרפות ליוזמות בינלאומיות וחקיקה בנוגע לאי עידוד צריכת תמ"ל בבתי חולים (מי-עמי, 2004).
ניכר כי היום במדינת ישראל ישנה הבנה בכל הנוגע לקידום מדיניות והפעלת רפורמות בגיל הרך לטובת מניעה. נעשו עד כה לא מעט רפורמות העוסקות בהדרכת הורים, הנקה ותזונה באופן ישיר אך לא נראה כי תחום השינה נכלל תחת רפורמות אלו ויש מקום לבחון מה נעשה עד כה בעולם ובארץ באופן א-פורמאלי לטובת סוגיה זו.
מדיניות השינה בגיל הרך בארץ ובעולם
גם בעולם כיום נושא השינה בגיל הרך בחיתוליו בכל הנוגע ליישום מדיניות ברורה ובכל זאת נראה כי קיימת מדיניות בכל הנוגע להיבטים הרפואיים וגם בנוגע לדפוסי שינה מסוימים. ניכר כי מדינת ישראל אימצה את המדיניות הזו והיא מופצת במרכזים לגיל הרך באמצעות חוזרים הניתנים ליולדות בבתי החולים עם היציאה הביתה. בחוזר מדיני שנשלח לגנים ציבוריים במדינת אינדיאנה בנוגע לביטחון בשינה ומניעת SIDS נכתב כי יש להניח את התינוק על גבו בזמן השינה, יש להימנע מעישון בסביבת התינוק, לאפשר אוורור ולהימנע מהלבשת יתר וחימום יתר, אין לישון עם התינוק ללא השגחה ויש לאפשר לתינוק לשהות על בטנו בזמן עירות בכדי לחזק את חגורת כתפיו. במאמר שבחן תוכנית התערבות להורים בגיבוש הרגלי שינה נכונים לגילאים טרום בית ספר מצא כי תוכניות מסוג זה מסייעות להורים ללמד את ילדיהם לישון שינה איכותית ורציפה יותר ובכך מחזקת את הסמכות ההורית ותחושת המסוגלות בקרב שני הצדדים (Chou, 2007)
בנוסף למדיניות הרפואית למניעת SIDS בארץ ובעולם ישנן מגוון תוכניות המסייעות להורים לרכוש כלים הוריים טובים יותר וביניהם לימוד הרגלי שינה נכונים. דוגמא לכך היא תוכנית סיוע לאמהות טריות ממעמד נמוך בבריטניה (The family nurse partnership program) בה מצוותת אחות ילודים מוסמכת לאמהות צעירות ומגיעה מספר פעמים לביתן לאורך תקופה. מטרת המפגשים הינה לסייע במניעת דיכאון אחרי לידה אך גם במניעת קשיים רווחים ביניהם הפרעות אכילה, בעיות בגמילה, מרדנות וגם הפרעות שינה בגילאים השונים. תוכניות מסוג זה מסייעות למנוע תחלואה ובעיות רגשיות ואחרות בקרב ילדים והוריהם (בלייר,2014). תוכנית דומה בארה"ב הנקראת ECS (every child succeeds) מממנת אחות המגיעה לבתים של אמהות חד הוריות ממעמד נמוך לילדים בגילאי 0-3 ומכשירה אותם להתמודד עם תפקידן ההורי על מנת למנוע קשיים בהמשך מתוך הבנה כי שיפור המסוגלות ההורית והסמכות ההורית תאפשר סביבה תומכת ונעימה יותר לילד ולהורה (לנדסמן, מק'קוי וטאמי, 2014). יוזמה נוספת הקיימת בבריטניה הינה (Skills for health) שמטרתה לקיים הכשרות נוספות לעובדים קיימים בשירות הציבורי ביניהן אחיות טיפת חלב וגננות במרכזים לגיל הרך כאשר המטרה הינה לחזק את השירות הקיים ולאפשר להורים הכוונה ומידע משמעותי יותר מהקיים בין היתר גם בנושאי שינה לגיל הרך (בלייר,2014).
במסמך בקרה של קופת חולים מאוחדת מחוז דרום משנת 2013 למשרד הבריאות נכתב כי ישנו צורך משמעותי של ההורים בקהילה לכלים בכל הנוגע לשינה בגיל הרך, ולכן יש מקום לבצע תוכנית בה יסייעו להורים מהקהילה להבין מהי תפיסתם בנוגע לשינה ובכך גם לסייע להם ליצור שינוי והרגלי שינה נכונים יותר עבורם ועבור ילדיהם. כיום, משרד הבריאות עוסק באופן כמעט בלעדי בכל הנוגע לתחום הגיל הרך לרבות הפעלת מוקדי טיפות חלב שהן כיום הגורם המוסמך היחידי בכל הנוגע לגיל הרך המקיים ממשק מול ההורים מטעם המדינה. באתר משרד הבריאות ישנה פסקה בודדת תחת הטיפול בתינוק המפרטת כי יש להשכיב תינוקות על גבם על מנת למנוע את תסמונת "מוות בעריסה" אך אין הסברים ברורים כיצד להקנות הרגלי שינה נכונים, מהם דפוסי השינה- ערות של תינוקות ומה ההשלכות של העדר שינה בקרב התינוק ובקרב ההורים.
שדה וטיקוצקי (2005) טוענים כי היתרון הבולט בקשיי שינה בגיל הרך הוא היכולת לפתור אותם על ידי התערבות התנהגותית קצרת מועד, פשוטה יחסית, הנותנת להורים את הכלים לסייע לילדיהם להירדם בכוחות עצמם. מתוך הספרות אנו למדים כי להיעדר השינה בגיל הרך השפעות והשלכות רבות גם על התפתחותו התקינה של הילד וגם על התנהלותה התקינה של התא המשפחתי. מתוך הדוגמאות שהעלתי ניתן לראות כי הכרה מוקדמת בקושי וטיפול מתאים דווקא מגיל צעיר יכולים למנוע קשיים נוספים בהמשך. לאור הספרות הקיימת והמציאות בשטח נראה כי חסרה מדיניות ברורה בנושא השינה בגיל הרך אשר תתווסף למדיניות דומות אשר שמות במרכז את חשיבות ההתפתחות ובריאות הילד כתהליך מניעה ושיפור אורך החיים של הילד ומשפחתו. אי לכך מבקשת עבודה זו ללמוד על הצרכים של ההורים בתחום השינה על מנת להבין מהם אתגרי השינה עימם מתמודדים הורים לילדים בגיל הרך בישראל בשנות ה-2000 ובאלו דרכים. כל זאת על מנת להציע פתרונות והצעות לפיתוח מדיניות בתחום.
מתודולוגיה
כלי המחקר
כדי ללמוד על אתגרי השינה איתם מתמודדים הורים לילדים בגיל הרך החלטתי לאסוף את הנתונים ולנתחם בשיטות מחקר איכותניות שיאפשרו לי להבין את התופעה מנקודת המבט של ההורים עצמם החווים אותם על בסיס יומיומי במשך פרק זמן ארוך (ולדמן, באום וסוסקולני, 2011). במסגרת מחקר זה אבחן את השאלה : מהם אתגרי השינה עימם מתמודדים הורים לילדים בגיל הרך בישראל בשנות ה-2000 ובאלו דרכים? מחקר זה מבוסס על ראיונות חצי מובנים במטרה ללמוד באופן סובייקטיבי על תפיסות הוריות שונות של חווית השינה בהתאם להשקפתם וגישתם החינוכית של ההורים שרואיינו. למרואיינים הוצגו מטרות המחקר ומהלכו ולאחר הסכמה עקרונית להשתתף במחקר תואם עם כל אחד מהם ראיון במועד ובמקום המתאים לו. כל הראיונות בוצעו בבית המרואיינים והודגשה להם ההבטחה לשמור על סודיות הפרטים. כל ראיון ארך כשעה לערך תוך התאמה גמישה לצורכיהם במקרים בהם הם נדרשו לגשת לילדיהם במידה ואלו הקיצו משנתם.
ראיון חצי מובנה אפשר למרואיינים, בעזרת שאלות מכוונות, להבין את הלך המחקר וסייע להם לספר באופן גלוי על דפוסי השינה של ילדיהם אך יחד עם זאת אפשר שיחה פתוחה שהתפתחה לאורך הזמן וכך התבהרו התפיסות והחוויות של כל הורה. השאלות שהמרואיינים נשאלו התחלקו לשלושה משתנים מרכזיים : 1. דפוסי השינה- שאלות שעסקו בעיקר במועד ההשכבה, מיקום ההשכבה והשינה, זמן השינה, טקס השינה שנערך בבית, דפוסי השינה במהלך היום ודפוסי השינה מהלידה ועד היום. 2. מידע בנוגע לשינה – שאלות בכל הנוגע למקורות מידע ובדיקה האם יש ברשותם מקורות כאלו? האם ניסו להשיג בעבר על מנת לעשות שינוי? והאם יש ביכולת לעשות שינוי באופן עצמאי. 3. השפעת דפוסי השינה על היחסים בקרב בני המשפחה- נשאלו שאלות בנושא היחסים בין ההורה לילד, יחסים בין בני הזוג והשפעות הקושי על המשפחה ומהלך החיים התקין.
אוכלוסיית המחקר
אוכלוסיית המחקר כללה הורים לתינוקות ופעוטות בין הגילאים 6 חודשים ל-3 שנים וילדיהם סובלים או סבלו בעבר מקשיי שינה לפי תפיסתם במשך 3 חודשים לפחות. גיוס המרואיינים למחקר נעשה בעיקרו דרך רשתות חברתיות והתמקד בקבוצות הורים לילדים בגיל הרך אך גם בפניה פרונטאלית להורים בגינות ציבוריות. מקור נוסף לגיוס מרואיינים נעשה באמצעות מדגם "כדור שלג" וזאת מכיוון שהורים רבים שחוו קשיי שינה והשתתפו במחקר המליצו לחבריהם שחוו קשיים דומים להשתתף גם כן.סה"כ רואיינו 15 הורים לפי הטבלה הבאה:
טבלה מס' 1:
מספר מרואיין אם/אב וגיל גיל שכיר/בבית סביבת מגורים מידת דתיות מספר ילדים וגילאי הילדים קושי עיקרי
1 אם 38 בבית עיר במרכז חילונית בת 5 ובן 2 "לינה משותפת"
2 אם 31 שכירה עיר במרכז חילונית בן 6 ובן 3 הקטן מקיץ מספר פעמים בלילה
3 אם 35 עצמאית עיר במרכז דתייה לאומית בן 4 ובת 6 חודשים שניהם זקוקים לסיוע על מנת להירדם ושניהם מקיצים בלילה. הקטנה להנקה
4 אם 35 שכירה מושב בדרום חילונית בן 6, בן 4 ובת שנה האמצעי והקטנה זקוקים לסיוע להירדם עוברים במהלך הלילה למיטת ההורים
5 אם 31 שכירה עיר במרכז דתייה לאומית בן 6, בת 3 ובת שנה הגדול והקטנה זקוקים לסיוע על מנת להירדם ומקיצים בלילה
6 אם 31 בבית מושב במרכז חילונית בת 10 חודשים בעבר היו קשיי שינה והיום ישנה לילה רצוף לאחר ייעוץ שינה
7 אם 38 עצמאית עיר במרכז חילונית בן 5 ותאומים בני 3 כל הילדים סבלו מקשיי שינה והיום ישנים רצוף לאחר ייעוץ שינה
8 אם 38 בבית מושב במרכז חילונית בן 5, בן 3 ובן שנה שלושתם זקוקים לסיוע להירדם ומקיצים בלילה.
9 אם 31 עצמאית מושב במרכז חילונית בת שנה זקוקה לסיוע להירדם ומקיצה בלילה
10 אב 31 שכיר מושב במרכז חילוני בת שנה זקוקה לסיוע להירדם ומקיצה בלילה
11 אם 37 בבית מושב במרכז חילונית בן9, בן6, בן4 ובן 2 הקטן זקוק לסיוע להירדם וישן עם אימו
12 אם 31 שכירה עיר בדרום חילונית בן שנה ישן רצוף לאחר ייעוץ שינה
13 אב 35 שכיר עיר במרכז חילוני בן שנה ישן עם ההורים לא מבחירה
14 אם 35 שכירה עיר במרכז חילונית בן שנה ישן עם ההורים לא מבחירה
15 אם 30 שכירה עיר במרכז חילונית בן שנה ישן עם ההורים ויונק בלילה
ניתוח הראיונות
כל הראיונות הוקלטו ותומללו לאחר הראיון. במהלך הראיונות ואחריהם נרשמו הערות והתרשמויות מהתנהלות ההורה בביתו, יחסים בין בני הזוג ומענה לילד בעת הצורך. לאחר תמלול הראיונות, הם נקראו בשנית בנפרד תוך כתיבת הערות לאורך הטקסט במטרה לזהות קטגוריות ראשוניות העולות מהטקסט שלאחר עיבוד וחשיבה גובשו לתמות המרכזיות הבאות: תפיסות דפוסי שינה, יחסים בתוך המשפחה וגיבוש מידע. כל תמה מרכזית כוללת בתוכה תתי תמות המסייעות להבנת והעמקת התמה המרכזית.

ממצאים ודיון
ניתוח הראיונות מצביע על המשמעות הרבה שיש לשינה בגיל הרך על חווית ההורות. ממצא זה עולה בקנה אחת עם הספרות המחקרית בתחום ומדגיש, כיצד הורים לעיתים רבות חווים קושי רב בלימוד ילדיהם לישון באופן רציף מה שלעיתים רבות משפיע על היבטים נוספים בהורות ובכלל (שדה וטיקוצקי, 2005;כצנלסון, 2005; שדה וטיקוצקי 2009; Hiscock et all,2008). נמצא כי מעבר לקושי הפיזיולוגי, העדר השינה פעמים רבות משפיע באופן ישיר על התפיסה של ההורה כלפי עצמו, כלפי הזוגיות והמשפחה הגרעינית וכן על בחירתו בבחינת המידע הנגיש אליו ממקורות אינטרנטיים וסביבתיים אחרים. לאור תובנות אלו מצאתי לנכון להציג את הממצאים לפי נושאים אלו.
תמה ראשונה: תפיסת דפוסי שינה
תפיסה הורית
מחקרים רבים בתחום השינה בגיל הרך בחנו את השפעת הסביבה התרבותית חברתית בו נמצא ההורה לבין דפוסי השינה של ילדיו (Mindel at all, 2010;Mindel at all, 2013). הממצאים מצביעים על כך שמעבר לקונטקסט התרבותי, דפוסי השינה לרוב מתעצבים לפי התפיסה ההורית והחינוכית של ההורים ( שדה וטיקוצקי,2005). המרואיינים שנחקרו ברובם חילונים ממרכז הארץ ולכן, ניתן לייחס לכך השפעות מודרניות בהם נגישות למידע המאפשר לכל הורה לבחור כיצד הוא רוצה לגדל את ילדיו. דוגמא לכך מובאת בדברים הבאים:
"… וואו, יש כל כך הרבה גישות ודרכים שהמון פעמים אני מתבלבלת. יש לי חברה שכל השנה הראשונה הילד שלה היה על המנשא, מתעורר מלא פעמים בלילה, נראה לי טירוף. יש לי חברה שהילד שלה מגיל אפס במיטה בחדר אחר… אני רוצה להאמין שאני איפשהו באמצע. בעיקר מנסה לגשש ולהבין מה אני רוצה ממנו ומעצמי" ( מרואיינת מס' 9 )
הכרה וזיהוי
על פי הספרות, על מנת להגדיר קשי שינה יש לזהות מספר יקיצות ליליות במשך 3 לילות בשבוע לפחות (שדה וטיקוצקי, 2005), ובכל זאת נמצא כי פעמים רבות הורים לא יודעים בהכרח אם ילדיהם סובלים מקשיי שינה באופן מפורש. מה שמוביל להכרה בבעיה ובקשיים היא לא ההגדרה המחקרית, אלא הבחינה של ילדים אחרים מהסביבה הקרובה, ולפעמים זו דווקא ההתמודדות עם הילדים הנוספים שהצטרפו למשפחה והניסיון ההורי. ממצא זה מתכתב עם ממצאיהם של מדנסקי ואדלברוק (1990) המייחסים את קשיי השינה להבניה תרבותית, כך שפעמים רבות מה שמוביל להכרה בנוגע לקשיי שינה היא בעיקר התפיסה המערבית כי ילדים יכולים להירדם באופן עצמאי ולישון לילה רצוף מגיל 6 חודשים ( שדה וטיקוצקי, 2009). נתון זה יוצר בלבול רב בקרב ההורים עקב העדר הגדרה מדינית ברורה בנוגע לתופעה, אופן הטיפול בה והמידע הרב הקיים ברשת האינטרנט. דוגמא לבלבול בו הורים רבים שרויים מובא בציטוט הבא:
" …הוא נרדם רק עם מחזיקים לו את היד… זה היה נראה לי שהרבה ילדים נרדמים עם מגע, עם יד, באמת חשבתי שככה זה רוב הילדים עד שגיליתי שלא. אני, אפילו שהוא יושב בכיסא מאחורה אני נותן לו יד עד שנרדם ונוהג ביד אחת" ( מרואיין מס' 13)
בדברים הבאים נראה את משמעות הניסיון ההורי בהבנה מהם קשיי שינה:
" לאמצעי היו קשיים מגיל אפס. הוא לא היה ישן יותר מעשר דקות. זה השתפר כשהוא נכנס לגן אבל אז התחילו הקשיים להירדם. בגן טוב יותר ובבית פחות…הגדול היה קשה להרדים אבל אחרי שהרדמתי הוא היה ישן והקטן טפו טפו טוב יותר. בהתחלה הייתי מניחה והיה נרדם, היום קצת פחות אבל אנחנו בתהליך… אפשר להגיד שלכולם עניין השינה לא בא בקלות אבל יש הבדלים ביניהם" ( מרואיינת מס' 8)
דד ליין
סוגיה נוספת שעלתה בראיונות הינה החזרה לעבודה לאחר חופשת לידה. אמהות רבות הרגישו שכרגע הן אינן פועלות לשינוי המצב בידיעה שהן יכולות להשלים שעות שינה במהלך היום, אבל רבות ציינו כי במידה והם היו נאלצות לקום לעבודה ביום למחרת, לא הייתה להן ברירה אלא לעשות שינוי. אמהות נוספות ציינו כיצד העבודה מהבית והעצמאות נשחקת עקב העייפות הקשה, והעובדה שהן בבית עם התינוק גם במהלך היום. אם לשניים מתארת את היכולת שלה לדחות את התהליך לעומת אמהות אחרות:
"אני עייפה כל כך אבל מה שמנחם אותי היא הידיעה שכשהוא ישן, אני ישנה. אני לא מקנאה באמהות שעוברות את מה שאני עוברת ועוד צריכות לקום לעבודה יום למחרת. זה נראה לא סביר ואפילו מסוכן. איך אפשר לנהוג ככה? זה מרגיש לפעמים כאילו יש להן דד ליין ללימוד שינה " (מרואיינת מס' 14)
אם עצמאית העובדת מהבית מתארת את הקושי לשלב בין האמהות לעבודה:
" אני עובדת מהבית וזה סוג של סיוט. אני כבר קמה מותשת אבל זה מן גלגל שאי אפשר לשנות. אני לא מרוויחה מספיק כי אני עייפה מדי כדי לעבוד אז אי אפשר לשלוח אותו לגן וכל עוד הוא לא בגן וישן כמו שצריך אני לא אוכל להרוויח מספיק" ( מרואיינת מס' 4)
עקביות ויציאה משגרה
כצנלסון (2005) שוזרת את קשיי השינה של ילדים עם אי היכולת של ההורים לנהל סדר יום עקבי ומאורגן בו הילד יודע איך ומתי עליו להירדם, וההורים מנגד דואגים לייצר סביבה הדואגת לכך. מתוך הממצאים עולה הקושי הרב של ההורים להתמודד עם השינויים שחווים ילדיהם ולדאוג להחזירם לשגרה גם אחרי יציאה מהשגרה. עולה כי גם ילדים ותינוקות שישנו טוב לאורך תקופה ארוכה ובעלי דפוסי שינה טובים מתחילים לחוות קושי בצורה כזו או אחרת בעקבות מחלה, אח חדש שהצטרף למשפחה או התפתחות קוגניטיבית ופיזיולוגית. ממצאים אלו מתארים את העדר הכלים וההבנה הבסיסית של תפקיד ההורה בטקס השינה כפי שמוצג בספרות המחקרית המתייחסת לקושי של ילד לישון לילה רציף ברגע שהוריו נשארים איתו בחדר במהלך ההרדמות
(שדה טיקוצקי, 2009; (Mendel at all, 2009 או לחלופין אינם מצליחים להפעיל את סמכותם ההורית מסיבות שונות (כהן, 2000). דוגמאות להשפעת שינויים על איכות השינה:
"… היינו מניחים אותו במיטה וזה היה נוח… היום הוא לא מקבל את זה. הוא דורש הרבה יותר תשומת לב לפני השינה. צריך להדליק, לכבות את האור כל הזמן, לספר לו סיפורים. מאוד בגיל של להפעיל אותנו ובזמן האחרון הוא נלחם בשינה וצועק לפני ההשכבה, כמובן שמאז שנולדה לו אחות קטנה הוא גם בא אלינו בלילה. אני יושבת לידו עד שנרדם כי אני מבינה שכרגע הוא נמצא בגיל של בחינת גבולות ואני מבינה שאין יותר מדי מה לעשות ואני מקווה שזה יעבור מהר" ( מרואיינת מס' 4)
"הוא ישן איתנו תקופה ארוכה וזה היה בסדר… הוא היה מתעורר והיינו נותנים לו יד והיה חוזר לישון…בסך הכל לא היה קשה יותר מדי ואהבנו לישון איתו…. כשעברנו דירה ניסינו להעביר אותו לחדר שלו ללא הצלחה. הוא מתעורר כל שעה ואנחנו צריכים להחזיק לו את היד עד שנרדם. הבנו שזה כנראה מה שהקנינו לו וככה זה, והשלמנו עם זה" (מרואיינת מס' 15)
ניסיון הורי והיעדרו
מרואיינים רבים התייחסו בדבריהם להבדלים בהבנת המצב והקושי בין הילד הראשון לילדים שבאו אחריו. נראה כי הורים טריים לילד ראשון חשים כי קשיי השינה נובעים מגורמים פיזיולוגיים וסביבתיים כגון גזים, שיניים, כאבי בטן, יכולת להירגע או מזגו של התינוק. ממצא זה מחזק את הספרות המתייחסת לצורך של ההורה באישוש חיצוני לקושי שלו בכל הנוגע לשינת ילדיו (שדה וטיקוצקי, 2005Wiater et all,2005;). דוג' לספקות של אם טרייה ניתן למצוא בציטוט הבא:
" אני מבינה שבגילאים האלו לא אמורים לישון לילה שלם, אמא שלי גם לא ישנה הרבה אבל אני מרגישה שהיא סובלת. היא מתעוררת לפחות 3 או 4 פעמים בלילה ואני כל הזמן חושבת אם זה שיניים או אולי היא חולה. אני לא מבינה מה לא בסדר בה. למה היא לא ישנה כמו שצריך?" ( מרואיינת מס' 9)
לעיתים רבות כעבור זמן מה הספק מתפוגג ומתחלף בהבנה כי להתנהגות ההורית ישנה השעה ישירה על איכות השינה. דוג' להשלכות של ההתנהלות ההורית וההכרה בכך :
" ….לא חשבנו שזה באשמתו כי אנחנו הרגלנו אותו לזה, זה מה שלימדנו אותו בהתחלה והיו לו חיים טובים. בשלב מסוים זה הפך להיות סיוט וזה היה ברור לנו שזה באשמתנו, אנחנו מפנקים אותו והוא עושה מה שהוא רוצה, עניין הצבת הגבולות לא חזק אצלנו והוא בעיקר עושה לנו בית ספר" ( מרואיין מס' 13)
" הגדול והקטנה קמים כמעט כל לילה, הסיבה לקימות יכולה להיות כל מיני דברים אבל ברור לי שעיקר הקושי נובע מדפוסי שינה לקויים בעיקר אצל הגדול…. עכשיו אצל הקטנה, היא נכנסת למיטה ב19:00 קצת בוכה ונרדמת ולרוב גם מחזירה את עצמה לישון והגדול מגיע אלינו למיטה וקשה מאוד להחזיר אותו למיטה שלו. למדתי עם השנים איך להתנהל ועם הקטנה יש פחות טעויות". ( מרואיינת מס' 5)
"…רק איתו הבנתי כמה החוויה שלי שונה וכמה זה באמת קשור בי. כמה מהדברים זה האופי של… ( הילדה הראשונה) וכמה מהדברים הם שלי. זו אותה בסיטואציה שוב אבל עם ילד אחר לגמרי. הרבה יותר ברור לי מהו הגבול ביניהם ובי בנושא של הרגלים. ברור לי שהמון מההרגלים שלהם זה אני. יש דברים שהם אופי וזה מנחם אבל גם מה אנחנו עושים עם האופי זה ההתמודדות שלנו. ההתמודדות שלנו עם האופי מייצרת אצלם תוצאות" (מרואיינת מס' 1)
הימנעות
המחקר כיום מצביע על כך שילדים שחוו קשיי שינה מעל גיל שנה לרוב יחוו קשיים אלו גם אחרי גיל שלוש ולעיתים גם עד גילאים בוגרים (שדה וטיקוצקי,2009), על אף תובנות אלו אנו למדים מתוך תיאוריהן של מרואיינות כי פעמים רבות ישנה נטייה להורים להימנע מטיפול. להשאיר את המצב כפי שהוא ולא לבחון כיצד ניתן לפתור את הקושי ובכך להקל על כלל המשפחה . ישנן סיבות מגוונות המסבירות מדוע הורים נמנעים מטיפול בקושי. אחת מהן היא חוסר ההחלטיות של ההורים, המובילה לחוסר הצלחה ותחושה קשה מצד ההורה ומצד הילד. דוגמא לבלבול ולניסיון לשינוי ניתן ללמוד מתיאורה של אם לשניים המצליחה לעשות שינוי אחד כאשר היא מאמינה שכך צריך להיות, אך יחד עם זאת משאירה את המצב כפי שהוא ברגע שהיא לא בטוחה בשינוי. מכאן ניתן ללמוד על הצורך ההורי להגיע להחלטה בנוגע לפעולות שהם עושים מה שדורש לעיתים ידע והכוונה:
"באיזשהו שלב אמרתי טוב, זהו, בערב אין יותר עגלה! זה היה השינוי היחיד שיזמתי וזה עבד אבל היו כמה פעמים שניסיתי להפסיק להניק וזה לא קרה. כל היום חפרתי לו שהיום אין יותר ציצי בלילה, שאם הוא יקום הוא יקבל מים ואם הוא ירצה ציצי הוא יקבל בבוקר… כשזה לא הצליח אמרתי לעצמי תפסיקי לבלבל אותו תהיי סגורה על עצמך לפני שאתה מצפה ממנו לעשות את זה "( מרואיינת מס' 1)
הסבר נוסף להימנעות מטיפול בבעיה נובע מהרצון בפיתרון קסם, נגיש וקל ליישום שלא מעורר התנגדות מצד הילד, כל זאת ללא הסתכלות על הפתרון לטווח ארוך. אם לשניים המתארת את החוויה שלה בשנה הראשונה:
"… כשהוא היה קטן והוא היה צורח בלילה ושום דבר לא היה מרגיע אותו. זה היה מין אני בטח עושה משהו לא בסדר, משהו לא טוב. עד לרמה של כל מה שעשיתי עד היום היה טעות וזה בגללי. זאת התחושה… ואז פתאום הייתי עושה משהו כמו להניק או להזיז את המיטה ואז ברגע הוא היה נרדם ופתאום כבר לא הייתי מרגישה רע, הרגשתי שהצלחתי… יש מליון סיבות שבגללן הוא לא נרדם… זה מאוד קשה לקבל את זה שגם חוסר היכולת להירגע זה חלק ממה שקורה, זה חלק ממה שאמור להיות בתינוקות" ( מרואיינת מס' 2)
סוגיית המסוגלות
במהלך הראיונות עלתה לא פעם סוגיית המסוגלות. המסוגלות של הילד להירדם באופן עצמאי, המסוגלות והבשלות של ההורה ללמד אותו וההבנה כי ישנה חשיבות גדולה להיררכיה המשפחתית (כצנלסון,2005). חלק מהמרואיינים הרגישו כי ילדם מסוגל להירדם באופן עצמאי וחלק מההורים הרגישו שהוא אינו מסוגל . התחושה שהוא קטן מדי וזקוק לעזרה, ניסיונות שונים שהובילו לבכי רב ותחושה כי הדברים נעשים בצורה לא נכונה הם מההסברים השכיחים יותר הנאמרים על ידי הורים. ציטוטים אלו מצביעים על חוסר ההבנה של ההורים כי עיקר הלמידה טמון בהחלטה ובהכוונה שלהם של התהליך בהתאם לגילו, יכולותיו ואופיו של הילד ( שדה וטיקוצקי, 2009 Sadeh & Anders, 1993;).
" עם… עשינו תהליך ואחרי צרחות של 45 דקות בלילה גילינו שיש לו דלקת אוזניים. בשביל השקט הנפשי שלנו הפסקנו עם התהליך. לא היה לי את הכוח הנפשי לעשות זאת שוב. אני מעדיפה לישון פחות ושהוא ילמד לישון בגיל 4 מאשר שהוא יבכה 45 דקות"( מרואיינת מס' 8)
"אנחנו יודעים שהיא מסוגלת לכך ואני בטוח שזה יקרה גם בהמשך אבל זה לא מספיק רק להאמין צריך גם באמת לעשות את זה. מה שבטוח שלי אין מושג איך לעשות את זה ובעיקר איך להתמודד עם הבכי שלה. כמה זה בכי חזק מדי? וכמה אני צריך להיות עקשן? " ( מרואיין מס' 10)
" אני תמיד הרגשתי שהוא מסוגל אבל הרבה אנשים מסביב הלחיצו אותי. בטיפת חלב אמרו שהוא קטן מדי והוא צריך לינוק בלילה וחברות מסביב אמרו לי שהוא קטן מדי וזה רק הגיוני שהוא מתעורר הרבה אבל אני הרגשתי שזה טרוף שהוא מתעורר לפעמים גם כל שעה בלילה" ( מרואיינת מס' 15)
"עצוב לי להגיד אבל אני לא באמת חושבת שהם יכולים. אם הייתי חושבת הייתי עושה מאמצים. אני חושבת שזה קשור לטמפרמנט אבל אני מניחה שאם הייתי עושה את הדברים אחרת היה יכול להיות יותר טוב" ( מרואיינת מס' 4)

עזרה בדרך
חלק גדול מהמרואיינים תיאר את הצורך בידע, הכוונה והכלה כדרך לעשות שינוי משמעותי בדפוסי השינה של ילדיהם ולאפשר לבני הבית לישון לילה רצוף. האפשרות המרכזית הרווחת כיום הינה של "יועצות שינה" פרטיות המסייעות להורים לעשות את השינוי בדרכים ובגישות שונות. חלק מהמרואיינים שילדיהם סבלו בעבר מקשיי שינה, אך בסיוע של איש מקצוע הדברים השתפרו מתארים את החוויה שלהם לפני השינוי ומתארים כיצד הם מסתכלים על הקושי באופן אחר לאחר השינוי:
"בעבר היו הרבה מאוד קשיים כמו גזים, התקררויות וכן הלאה ועד הרגלים שיותר הפריעו מאשר עזרו. שינה משותפת בעריסה נצמדת, הרדמה על הידיים, בעגלה ולפעמים גם בהנקה… הייתה מתעוררת הרבה, יונקת הרבה בלילה וכשהייתה ישנה, הבית היה מושבת ברמה שהיינו יוצאים החוצה להתעטש ולהשתעל…. ברגע שהרגשנו שהפעולות שלנו מחבלות במקום לסייע, עשינו שינוי… הפסקנו להיות המרדימים שלה ופשוט למדנו אותה לעשות את זה לבד"( מרואיינת מס' 6)
" זה משהו שאתה עושה דבר אחד אחרי השני בתוך המדרון התלול הזה למטה ופתאום אתה מגיע לשלב שאתה מבין שזה לא הגיוני שהילד שלי מתעורר כל כך הרבה וזה לא נורמאלי שהוא אוכל כל כך הרבה בלילה…אתה מתחיל לבדוק ומבין שאין סיבה, וחוזר אחורה עד שאתה מבין שיש את התלות… תוך כדי זה נורא טבעי אתה מחפש את הפתרון הקל… היינו קופצים איתו על הכדור…. הייתי יושבת מול הממיר בסלון והייתי קופצת וקופצת והזמן היה עובר ואז הייתי לוקחת טווח בטחון. מחכה שיגיע 02:05 ואז שמה אותו במיטה והוא היה מתעורר והיינו חוזרים לכדור" ( מרואיינת מס' 7)
"למדתי לפעול מהמקום הרציונאלי ולא מהמקום של לרצות לפתור הכל בידיים, על הכדור, בנענועים.. להבין שזה בן אדם ולא צריך כל הזמן לעשות עבורו והוא צריך גם לעשות לפעמים בנפרד, לבד" ( מרואיינת מס' 6)
הקונטקסט ההתפתחותי
הספרות המחקרית מלמדת כי לקשיי שינה השפעות פיזיולוגיות ורגשיות רבות גם על הילד, בניהן קושי התפתחותי (לנדסמן, מק'קוי וטאמי, 2014) . מתוך הראיונות עם הורים שילדיהם עברו תהליך של למידה של שינה עצמאית אנו למדים על שינוי משמעותי מיידי גם בהתפתחות הילד לאחר שזה ישן לילה רציף:
"אני לא האמנתי שזה אפשרי. לפני התהליך שינה הוא היה ישן לא טוב בכלל, מתעורר מלא, לא אוכל ומקיא כל הזמן. היינו כבר במעקב אצל גסטרו כי לא הבנתי מה לא בסדר איתו. והיום הוא אוכל מעולה וישן מעולה.. אני מבינה שאני שיגעתי אותו " ( מרואיינת מס' 12).
"היא לא זחלה כמעט ואפילו לא התהפכה. היא הייתה על הידיים שלי כל הזמן! ואני לא הבנתי מה לא בסדר. היום היא כבר התחילה לזחול והיא מחייכת הרבה יותר. יש לה כוח לעשות דברים" ( מרואיינת מס' 7)
תמה שנייה: יחסים במשפחה
המרואיינים התייחסו במהלך הראיון לקשיים הפיזיולוגים והרגשיים שעולים מהעדר שינה. ניתן לסווג את הקשיים הללו לקושי של ההורה בחוויתו הרגשית פנימית והקושי שלו עם ביחסים עם אחרים במשפחה.
חווית העצמי ככישלון
הספרות המחקרית מדגישה את ההשפעה של קשיי שינה על החוויה האימהית עד לכדי דיכאון אחרי לידה, דיכאון בכלל והתחושות הקשות העולות כלפי התינוק ועצמן (Hoschild,2009). אמהות רבות תיארו תחושת חוסר האונים ותחושת הכישלון שאפפה אותם במהלך הלילות הקשים והניסיונות הרבים להחזיר את ילדיהם לישון, עד לרמה בה הם חשו כי הן נכשלות בתפקידם האימהי:
"… הרגשתי חוסר בטחון מוחלט, הרגשה שאין לי את הכלים כדי להרגיע את הילד שלי, מיואשת , מתוסכלת, עייפה מאוד וממש רוצה לקבל את התשובות מבחוץ. שמשהו יגיד לי תעשי כבה וככה וזה יעזור לך… הרגשתי שאני לא מצליחה להיות האמא שאני רוצה להיות, אני פחדתי לצאת הביתה כי לא אדע איך להתמודד עם הבכי שלו וכולם יסתכלו…אני מרגישה שאני יודעת מה נכון ולא מצליחה ליישם את זה" ( מרואיינת מס' 15)
"יש את הדבר הזה שאת כל הזמן מנסה לפתור את כל הבעיות, את אמא ואומרים לך שאת תמיד יודעת מה הוא צריך, את מרגישה שזה שאת אמורה לדעת מה ואיך להרגיע אותו… וברגע שזה לא מצליח את מרגישה שכל ההורות שלך זה כשלון…יש משהו ממש ארלמינג בצרחות האלו, הרבה חברות שלי זה קושי עבורם" (מרואיינת מס' 1)
אנחנו היינו פה קודם
מעבר לתחושה האישית הקשה של כל הורה לעצמו, פעמים רבות הקושי מחלחל לזוגיות ומושפע גם מחילוקי דעות בנוגע לטיפול בתינוק ודרך ההתנהלות ברגעי הקושי. כצנלסון(2005) מתייחסת לחשיבות הרבה בהשכבה של ילדים בשעה סבירה על מנת לאפשר להורים להשיל מעליהם את תחושת האחריות ולאפשר להורים להשקיע זמן מעצמם ובזוגיות שלהם. מהראיונות נראה כי מעבר לחשיבות הרבה של הורים לתחזק את הזוגיות, הקושי הזוגי נובע פעמים רבות מהעדר התמיכה של בן הזוג ברגעי הקושי או בתהליך השינוי יחד עם התנגדות ותפיסות הוריות מנוגדות:
" כדי שתהליך כזה יצליח חייב להיות שיתוף פעולה. אם אני מנסה להרגיע אותה במיטה ואז הוא בא ואומר שזה לא הגיוני שהיא בוכה ככה ועדיף שאני אניק אותה אז איך אפשר לעשות שינוי? ברגעים שהוא עושה את זה בא לי לחנוק אותו ואני מרגישה שאין סיכוי שזה ישתנה. במקום לתמוך בי ולעזור לי הוא רק מקשה " ( מרואיינת מס' 9)
" הרגשתי שהלילות מאוד משפיעים עלינו. היו לילות שהוא היה צורח ואי אפשר להרגיע אותו והוא החליט שהוא לא ניגש אליו וזה הטריף אותי לשכב במיטה ולא לגשת אילו ומאוד כעסתי אליו, זה היה כעס של עצבים, אני לא יודעת אם כעס מוצדק" ( מרואיינת מס' 15).
יחד עם חוסר ההסכמה בגישה החינוכית, ישנם הורים הנמנעים ממילוי רצונותיו של בן הזוג או משתמשים במצב הקיים בכדי להימנע מאינטימיות עם בן זוגם. בכדי לייצר שינוי ישנה חשיבות רבה בשיתוף פעולה של שני בני הזוג. ברגע שצד אחד משמר את המצב הקיים ממניעיו השונים הילד הוא זה המשלם את המחיר, בין היתר. כצנלסון (2005) מתארת את החשיבות הרבה של הגדרת המבנה המערכתי משפחתי ובכך לדאוג כי הילד ישן בחדרו והוריו בחדרם. התנהלות זו מאפשרת תחושה של בטחון וסדר בבית. הורים נגעו בנושא זה גם בראיונות:
"במשך תקופה ארוכה שהוא ישן איתנו ואני ישנתי בסלון, כי זה רק הגיוני שבגלל שהיא הניקה שהוא ישן איתה. היה לי נחמד בסלון איזושהי תקופה, לישון עם הטלוויזיה אבל בשלב מסוים הבנתי שאני ישן על מזרן על הרצפה, זה לא הגיוני, אני רוצה חזרה את הפרטיות שלנו, הזוגיות שלנו" ( מרואיין מס' 13 ).
אם לארבעה מתארת איך היחסים שלה עם בנה הקטן וקשיי השינה שלו המשפיעים על היחסים שלה עם בן זוגה:
"אני יודעת שהוא ילד רביעי ואני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל ממש קשה לי לא לגשת אליו בלילה כשהוא בוכה, אני אוהבת להניק ואני יודעת שהוא האחרון שלי , אחרי זה זה כבר יעלם, … (בן זוגה) כועס אלי שאני מפנקת אותו ושאני ישנה איתו בחדר והוא צודק. היחסים בינינו לא כמו פעם אבל אני מרגישה שאיתו קשה לי הרבה יותר מכל האחרים" ( מרואיינת מס' 11)
צמיחה מהקושי
חרף הקשיים, ישנם המרואיינים שדווחו כי צמחו מהקושי ובשלב מסוים נעשתה חלוקת תפקידים ברורה וטובה יותר בין בני הזוג. עם זאת, הדגש הינו פעמים רבות על כך שההורים בחרו להשאיר את המצב כפי שהוא ולא להתמודד עם הקושי על אף שניתן היה לשפר את המצב במידה והייתה היכולת והידע (שדה וטיקוצקי, 2009). אם לשלושה מתארת את ההבדל בזוגיות בין הילד הראשון לילד השלישי:
"בילד הראשון זה היה שוק, וזה היה הכי קשה שאי אפשר לישון איך שבא, מתחילות מלא מריבות של אני לא ישנה בכלל, ואני ככה ואני ככה, מלא טרוניות… רק תיקח את הילד.. הרבה התחשבנויות.. אבל ככל שהמשפחה מתרחבת מתרגלים לחוסר שינה, הגוף מתרגל. זה לא מפחיד כמו בהתחלה. ויש הרבה פחות ריבים כי יודעים מה המגבלות של כל אחד ואיפה צריך לבוא לקראת.בראשון רבים, בשני מתווכחים ובשלישי זורמים. בעלי, אם קם באמצע הלילה הוא ממש לא נחמד ולא בא לי שהילדים שלי יעברו משהו לא נעים אז אני מעדיפה לקום" ( מרואיינת מס' 4)
תמה שלישית: נגישות למידע
אבודה במרחב הווירטואלי
המרואיינים מתארים הצע גדול של מידע והכוונה באינטרנט בכל הנוגע ללימוד שינה עצמאית. רוב המידע נאסף מאתרים פרטיים, מסחריים או לחילופין הורים וותיקים המשתפים את המידע במסגרת קבוצות הורים אינטרנטיות כאלו ואחרות. מתוך הממצאים נראה כי על אף המידע הרב, ההורים לא הצליחו ליישם שינוי משמעותי בדפוסי השינה של ילדיהם. ממצא זה מגביר את ההבנה כי המענה הקיים היום במרחב האינטרנטי אינו מספק. במיוחד לאור הממצאים של שדה וטקוצקי (2005) הטוענים כי ניתן לפתור את הקושי על ידי התערבות נקודתית מקצועית קצרת מועד. מרואיינת זו מתייחסת לקושי שלה במציאת עזרה בערוצים הבלתי פורמאליים:
"קראתי חומרים באינטרנט אבל בעיקר על כמה צריך לישון ואיפה. אני לא באמת סומכת על מה שכתוב כי זה נראה לי בלוף ולא ממש עובד בעיקר. חשבתי לשאול בטיפת חלב אבל כשהגעתי לשם הבנתי שאין להן מושג בכלום ופשוט ויתרתי. שאלתי הרבה באינטרנט בקבוצה שנקראת "הורות טבעית" שכולן שם מניקות עד גיל מאוחר והרבה פעמים ענו לי….אבל זה לא שיפר את השינה שלו" ( מרואיינת מס' 1)
תחום פרוץ
בנוסף למרואיינים המתארים אכזבה מההיצע הקיים,ישנם כאלו הבחרו לא להיעזר במידע הקיים, לעיתים כי לא סמכו עליו, לעיתים כי המידע לא עמד בקנה אחד עם גישתם החינוכית או כי חשו אכזבה מהגורמים שהאמינו כי הם הכתובת לסיוע. הדוגמאות הבאות מתארות את האכזבה של ההורים מאנשי המקצוע עליהם סמכו:
"אם היה באמת מעין טיפת חלב בהקשר של שינה… כרגע זה תחום פרוץ וכל אחת קוראת לעצמה יועצת שינה וכל העניין של הייעוץ הופך לבעייתי … אם היה קול סמכותי שהיה מעוגן על ידי המדינה ומשרד הבריאות היה קל יותר לסמוך" ( מרואיינת מס' 2)
"… היינו אצל כמה רופאים והייתי בטוחה שמשהו מציק לו ואמרו לנו שיש לנו ילד בריא. הייתי שמחה שהוא בריא אבל הרגשתי שאני לא מקבלת מענה. הרגשתי אומללה ולא הבנתי למה דווקא מהמקומות שאני אמורה לקבל את המענה זה לא הגיע, לא טיפת חלב, לא רופאים…" ( מרואיינת מס' 12).
"יועצת שינה זה יקר ממש. עם כל אחד מהילדים הייתי אצל יועצת הנקה גם שידעתי להניק אבל יועצת שינה זה מטורף וגם עברנו חוויה ממש לא טובה עם … ( הילד השני) ככה שאני כבר לא ממש סומכת על יועצת שינה" (מרואיינת מס' 8).
"הייתי בטוחה שזה ייפתר ברגע שניכנס לגן. אבל ממש הופתעתי….התקבלנו לגן של ויצו והייתי בטוחה שהגננת תדע ללמד אותו לישון וזה רק עשה הכל הרבה יותר גרוע. הוא ישם גרוע בגן וכל הזמן היה עייף ובכה" ( מרואיינת מס' 11)
אמהות מייעצות
לעיתים ברגע שהמידע בסביבה המיועדת לכך אינו מספק ישנו רצון להיעזר בסביבה הקרובה והתומכת, אך בהעדר כלים נכונים לעיתים גם פניה זו אינה יעילה. מרואיינים מתארים את הקושי שנוצר לאחר פנייה לחברים ומשפחה על מנת להגיע לפתרונות. ממצא זה מחדד את דבריו של בלייר (2014) הטוען כי על מנת לייצר שינוי אמיתי בחינוך הילדים והעצמתם, על המדינה לקחת חלק פעיל בקידום ההורים והענקת מידע והכשרה נכונים בכדי להתמודד עם הנעשה בבית:
" הוא היה מתעורר כל הזמן. עד שאחותי למדה אותי, תמשיכי לנדנד את העגלה כל הזמן ובזמן הזה הוא ישן לך יותר ואז פתאום הוא ישן שלוש שעות כי נדנדו אותו כל פעם שזז, וואי, זה לא היה ככה ואז שאלתי אותה, מה אני צריכה לעשות את זה כל הזמן והיא אמרה לי שכן…. היום אני יודעת שזה קשור להנקה" ( מרואיינת מס' 1)
עזרה משמיים
על מנת לייצר שינוי המרואיינים מדברים על הצורך שלהם באוזן קשבת, בהכוונה המתאימה לגישה החינוכית שלהם, ותפיסתם ההורית. אך עיקר הצורך הוא בליווי מאיש מקצוע שניתן לסמוך עליו שיסייע להם להתחיל את התהליך ולסיים אותו בהצלחה. להלן ציטוטים המתייחסים לצורך:
"היינו צריכים להכיר את השיטות ולבחור מביניהן מה שמתאים לנו. היינו צריכים להרגיש בטחון שאנחנו עושים את הדבר הנכון ולא מזיקים ל… ( הבת שלהם) בשום אופן. להפסיק לרחם אליה ולחשוב שהיא "מסכנה" אבל בשביל זה הייתי צריכה לסמוך על עצמי ועל היועצת" (מרואיינת מס' 6)
"אני צריכה ליווי פיזי.. משהי שתגיד לנו בדיוק מה לעשות ובעיקר שתהיה שם… אני יכולה לקרוא על זה עד מחר אבל ברגע שיש יותר מדי בכי או משהו מפריע ישר זה נגמר וחוזרים חזרה" (מרואיינת מס' 14)
"הגיעה אלינו הביתה יועצת התפתחותית שראתה את …(הילד הראשון) ואמרה שהוא בסדר גמור אבל עדיף לעשות לו ייעוץ שינה והיא הייתה מאוד קשובה אלינו ועשינו את השינוי בהדרגה …. אני חושבת שבעיקר הרגשתי נוח איתה ועם מה שקורה וזה בעיקר עבד "( מרואיינת מס' 7)

סיכום ומסקנות
מתוך הראיונות נראה כי אתגרי השינה איתם הורים מתמודדים הינם שונים ומגוונים אך יחד עם זאת חולשים על הורים שונים באוכלוסיה. למרות הידע הרב הקיים לאורך שנים עדיין הורים רבים מוצאים את עצמם לבד, ללא הבנה או יכולת להכיל את הנעשה בביתם ובעיקר ללא כלים אמתיים לפתרון הקושי. הממצאים מצביעים על כך שרבים מההורים לא יודעים להגדיר מהם קשיי שינה ולכן גם אינם יודעים האם ניתן להגיע לפיתרון ממשי לקושי אותם הם חווים. פעמים רבות הם חשים כי העדר שינה לאורך שנים הנו המחיר אותו עליהם לשלם כחלק מתפקידם ההורי. כמו כן, ההורים מוצאים את עצמם ללא ידע בנוגע לנעשה אצלם בבית, כיצד ילדם צריך לישון, כמה עליו לישון ובאיזה אופן עליהם להרדימו. אומנם, מרבית ההורים החווים את קשיי השינה באופן עוצמתי ומטלטל הינם הורים טריים אך לא רק. גם הורים ותיקים ומנוסים נוטים לחוות קשיי שינה בקרב ילדם השלישי ואף הרביעי ולעיתים גם אחרי תקופה ארוכה בה דפוסי השינה איפשרו שינה רציפה לכל חברי הבית. השוני בין השניים הוא ביכולת של הורים ותיקים לשנות את ההתנהלות בבית סביב נושא השינה במקום לפתור אותו. כל המרואיינים ללא יוצא מן הכלל, מתארים את קשיי השינה כחוויה משמעותית שמשפיעה באופן ישיר על חווית ההורות, על ההתנהלות היומיומית, על התפקוד התקין של ההורה בפרט ועל חווית הזוגיות והמשפחה בכלל.
נראה כי הורים היום מרגישים בודדים ונאלצים להתמודד עם מצוקתם לבדם ללא מענה ראוי. אומנם, ישנן קבוצות אינטרנטיות רבות של הורים ומומחים בתחום המסייעות להורים בנושא השינה אך בהעדר הכוונה מסודרת ועקבית הורים מרגישים כי הם אינם מקבלים מענה מקצועי. כמו כן, על אף הרצון הטוב של חברים ומשפחה והנכונות לסייע לרוב אין ביכולתם לעשות זאת עקב הידע הדל בנושא. הורים היום זקוקים להכוונה ברורה בתוך ים של מידע , הם זקוקים ליד מכווינה ואוזן קשבת שתסייע להם להאמין בתהליך שהם עושים וליישם אותו בידיעה שהם יוכלו לפנות במידה ויזדקקו, כל זאת במחיר הגיוני שיוכלו לעמוד בו. נראה כי על אף הקושי הגדול והדרכים היעילות שהמחקר מציע היום אין להורים מענה מתאים שיסייע להם להבין את הבעיה או לפתור אותה על ידי מתן כלים ברורים ופרקטים. ההורים היחידים שלרוב כן יכולים לקבל מענה הינם הורים בעלי יכולות כלכליות שבעלות גבוהה פונים לאנשי מקצוע פרטיים שרכשו את השכלתם במרכזים פרטים ללא פיקוח והשגחה ממשלתית. כל זאת עקב העדר האמון והביטחון שיש להורים בגורמים רלוונטיים בתפקידם להכשיר הורים בתפקיד המרכזי בחייהם.
בדומה למה שטען בלייר (2014) בהתייחסותו לרפורמת החינוך במדינה גם כאן ישנו מקום לשיתוף פעולה בין המדינה, מסגרות החינוך וההורים על מנת לייצר שינוי. מדינת ישראל בה אבות נדרשים לחוזר לעבודה באופן מיידי ואמהות נדרשות לחזור לעבודה כעבור 3 חודשים ישנו מקום לייצר מדינות ברורה בכל הנוגע לשינה בגיל הרך. על מנת לעשות זאת ניתן ללמוד מהרפורמה הגדולה שנעשתה בתחום ההנקה בשנים האחרונות ומהמהלכים המשמעותיים שנעשו במדינות מערביות אחרות כגון אנגליה וארה"ב.
תחילה על משרד הבריאות האחראי באופן ישיר על הגיל הרך להעלות את המודעות לצורך בשינה רציפה מגיל 6 חודשים יחד עם ההשלכות הרבות שיש להעדר שינה הן לתינוק והן להוריו. ניתן לעשות זאת על ידי קמפיין פרסומי נרחב, שיתוף פעולה והפצת המידע על שינה בגיל הרך בקרב הגורמים הרלוונטיים כגון איגודי רופאי ילדים, אחיות טיפת חלב ובתי החולים במועד הלידה ואף בטרם הלידה. בנוסף לחשיבות בהעלאת הנושא לסדר היום ומתן מידע יש צורך להכשיר את הצוות הקיים הנותן שירות להורים טריים ( אחיות טיפת חלב, רופאי ילדים ואחיות בבתי החולים) על מנת שידע לתת מענה להורים שילדיהם חווים קשיי שינה באופן מהימן, מקצועי, רלוונטי ועקבי שיאפשר שינוי משמעותי מתחילתו ועד סופו. כל זאת במטרה להחזיר את האמון של ההורים באלו שמטרתם לסייע להם ולהכשיר אותם. המידע שיסופק לציבור צריך לכלול מעבר לאמצעי זהירות גם הסברה בנוגע להשפעות העדר השינה, השלכות קצרות טווח וארוכות טווח, דרכי הרדמה אפשריות, גיל בו ניתן ללמד תינוק להירדם באופן עצמאי, סביבת שינה רגועה ונטולת גירויים , שעות שינה מומלצות ודרכים לסייע לתינוקות להאריך שינה בהתאם לגיל ולאופי. כל זאת בכדי לאפשר להורים להבין את התהליכים העוברים על ילדיהם ולאפשר להם לקבל החלטה בנוגע להתנהלות עימם.
כחלק מהמענה יש מקום לייצר מפגשים והרצאות התואמים את גיל הילדים בנושאי שינה במרכזים לגיל הרך על מנת לסייע להורים להתמודד עם האתגרים המלווים את הגילאים השונים. החל ממענה נכון לבכי והקניית הרגלי שינה במהלך ה-6 חודשים הראשונים בבתי החולים לפני היציאה הביתה או טרום הלידה, גישות ודרכים ללימוד שינה עצמאית במרכזי טיפת חלב החל מגילאי 6 חודשים והתמודדות עם הצבת גבולות ושינה בגילאים מאוחרים יותר בגני הילדים ומרכזים עירוניים לגיל הרך. הרצאות ומפגשים אלו מעבר להקניית ידע וכלים להורים יאפשרו גם תמיכה של הורים ומקום בו יוכלו לחזור במקרה של שאלות והנחיות נוספות.
כמו כן ישנו מקום לדאוג למדיניות הנחיות ברורה והכשרה בכל הנוגע להתנהלות השינה במעונות יום וגנים הנמצאים תחת פיקוח ממשלתי כגון "ויצו" ו"נעמ"ת" ומהווים גורם חברות משמעותי. בנוסף להנחיות והמדיניות בגן ישנו מקום לספק מידע להורים בכל הנוגע לשינה בגיל הרך ועל ידי כך גם לאפשר שיתוף פעולה עם ההורים בבית על מנת ליצר עקביות וסדר שיקלו על הילד ויאפשרו לו לישון ולהתפתח בהתאם לאופיו וגילו. כל אלו יביאו לחינוך מניעתי ויוודאו כי ילדים יוכלו להתפתח בהתאם לאופיים וגילם ולא יגיעו למסגרות החינוך בהמשך עם דפוסי שינה בעייתים שיקשו עליהם במגוון תחומים פיזיולוגיים ורגשיים. הדרכת הורים נכונה תגשר על הפער בין ההכשרה והידע הקיים במעונות יום תחת פיקוח ממשלתי לבין גנים ומסגרות פרטיות שבהן נמצאים ילדים לעיתים עד גיל 3 ללא הנחיות ברורות בנוגע לסביבת השינה המומלצת, שעות השינה בהתאם לגיל ודרכי הרדמה נכונות שיניבו תוצאות טובות ויאפשרו לילדים לישון טוב יותר.
העדר המדיניות בנושא שינה בגיל הרך נובע מכך שאין היום שום גורם המאגד ומארגן את המידע, דוחף, מקדם ומציע פתרונות יישומיים להורים ומסגרות חינוכיות בהתאם לרלוונטיות המחקרית. מן הראוי שמשרד הבריאות האחראי לתחום הגיל הרך ייקח תחת חסותו את תחום השינה בגיל הרך ועל ידי כך יאפשר חינוך מניעתי משמעותי שיסייע בצמצום התחלואה, יאפשר הישגים לימודים טובים יותר ויעצים הורים על ידי כך שייתן להם את הכלים להתמודד עם השינה של ילדיהם, לישון טוב יותר ולחזק את סמכותם ההורית. גוף כזה יוכל בנוסף לגיבוש יוזמות עצמאיות, לקדם מיזמים חברתיים ועסקיים תחת עמותות וחברות מסחריות על ידי פרסום מידע והדרכת הורים בכל הנוגע לשינה ובכך להעלות את תפוקת העובדים, להעצים הורים קשיי יום ולאפשר לילדים לישון טוב יותר עם חינוך עקבי וברור.
כיום ישנו מגוון של מרכזים פרטיים המכשירים יועצות שינה באופן פרטי ללא פיקוח ונהלים על ידי קורס של 3-4 חודשים ללא רקע מקדים וידע, ייעוץ או הדרכה. מרכזים אלו יחד עם הצורך העז של הורים בהכוונה וסיוע ללא מענה מוביל ל"שוק פרוץ" בתחום מה שמאלץ הורים רבים לשלם סכומי עתק על מנת לייצר שינוי ומוביל פעמים רבות לשרלטנות ונזקים. אי לכך יש מקום לשיתוף פעולה של משרד הבריאות האחראי לגיל הרך עם משרד החינוך הרואה את החשיבות הגדולה בהדרכת הורים לכדי יצירת מסלול הכשרה במרכזים מורשים פרטיים או אקדמיים בכל הנוגע להדרכת הורים בנושא שינה לגיל הרך. משרד החינוך מכשיר מדריכים רבים שעברו הכשרה כוללת בתחום ההורות והמשפחה דרך מרכזים פרטיים ואקדמיים תחת פיקוח קפדני ויכולים לתת מענה הוליסטי ומתאים. ניתן לשלב את התחומים ולהציע מסלול הכשרה המשלב את התחומים כאשר מדריכים אלו יוכלו בעתיד לעבוד בעיריות ולהציע סיוע מתאים להורים הזקוקים לכך.
בנוסף לסיוע הממשלתי יש מקום לקופות החולים לקחת דוגמא מרפורמת ההנקה בקופות החולים ולהקצות מרכזים ומדריכים שיעבדו תחת קופות החולים במרכזים הקיימים לבריאות והתפתחות הילד ובכך יאפשרו הרצאות ומפגשים על מנת לייצר מודעות והענקת כלים יחד עם אופציה של סיוע פרטני בעלות מוזלת ממה שמוצעת כיום בשוק הפרטי. הדרכות אלו יהוו נדבך נוסף למעטפת הקיימת היום בכל הנוגע למידע והכוונה להורים טריים .
מהמחקר עולה עד כמה העיסוק בשינה בגיל הרך הינו נושא "חם" ורלוונטי, אך יחד עם זאת המחקר היה מוגבל הן בגודל המדגם והן באוכלוסיה אותה הוא מייצג. על מנת שנוכל ליישם את המסקנות המובאות כאן ולהוביל לשינוי מדיניות המתחיל מלמעלה, ישנו צורך למחקרי המשך נרחבים ומגוונים יותר, בהם יהיה ייצוג למגזרים שונים, ביניהם גם "משפחות חדשות" ומיעוטים, לשכבות סוציו אקונומיות שונות ולהורים בגילאים שונים (הורות צעירה לעומת הורות מאוחרת). כמו כן, יש לבחון אילו משאבים נדרשים על מנת לייצר שינוי במדיניות בסדר גודל כזה. אך יחד עם מגבלות אלו מהמחקר הנוכחי אנו למדים כי ישנו צורך העולה מהשטח וכן גיבוי מחקרי תומך ולכן עלינו להתחיל לתבוע מדיניות ברורה בכל הנוגע לשינה בגיל הרך.

ביבליוגרפיה
בלייר, מ'.(2014). אופטימיזציה של הבריאות בגיל הרך, עט השדה,0 34-5 .
גרינבאום,ז'.(1997). מדיניות חברתית כלפי ילדים בגיל הרך במדינת ישראל, בטחון סוציאלי,49, 65-77.
ולדמן, ע' באום, נ' סוסקולני, ו'. (2011). " לא הכל ורוד": קשרים בינאישיים בקרב קשישים הומוסקסואלים, גרונטולוגיה, 1, 53-69.
כהן, ר' .(2000). הנחיית הורים ומשפחה מגיבוש למימוש. בתוך ישראלי, א' (עורך) ללמוד ולבנות אומה. הוצאת ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל 432-446
כצנלסון, ע'.(2005). הורים וילדים ומה שביניהם – פסיכולוגיה של הורים וילדים, נתניה: הוצאת עמיחי.
לנדסמן,ג' מק'קוי, מ' וטאמי,ל'.(2014). שיח עמיתים- השפעה קולקטיבית וחינוך בגיל הרך, עט השדה, 15-26.
מי -עמי, נעמי, עידוד הנקה בישראל, נייר רקע לדיון בוועדה לזכויות הילד של הכנסת, הכנסת- מרכז מחקר ומידע, 6 בדצמבר 2004.
שגיא, ר'. גילת, א' רשף, א' ריבקה, מ' כהן, ר'.(2014). שינויים בתפיסות הורות של משתתפים בקבוצות להנחיית הורים על ידי מנחי הורים מוסמכים במשרד החינוך, מכללת לוינסקי-מרכז מהות – דוח מחקר.
שדה א' וטיקוצקי ל'.(2005). טיפול בהפרעות שינה בגיל הרך:סקירה והצגת מודל טיפול רב מימדי, שיחות, כ'(1).
שדה א' וטיקוצקי ל'.(2009).תפקידם של הורים בהתפתחות דפוסי השינה של תינוקם, הרפואה, (5).
Acebo C, Sadeh A, Seifer R, Tzischinsky O, Hafer A, Carskadon MA. Sleep/wake
patterns derived from activity monitoring and maternal report for healthy 1-
to 5-year-old children. Sleep 2005;28:1568–77.
Anders TF, Halpern LF, Hua J.(1992) Sleeping through the night: a developmental
perspective. Pediatrics;90(4):554–60
Burnham MM, Goodlin-Jones BL, Gaylor EE, Anders TF.(2002) Nighttime sleep-wake patterns and self-soothing from birth to one year of age: a longitudinalintervention study. J Child Psycho Psychiatry Allied Discip;43(6)
Chou, Y,H.(2007). Survey of sleep in infants and young children in northern Taiwan, sleep and biological rhythms, 5, 40-49.
Dahl,R.E.(1996) The regulation of sleep and arousal: development and psychopathology.Dev Psychopathol;(8).
Herba C, Phillips M.(2004). Development of facial expression recognitionfrom childhood to adolescence: Behavioural and neurological perspectives. J Child Psychol Psychiatry;45:1185-1198.
Hiscock,H, Bayer,J.K, Hampton, A, Obioha C. Ukoumunne,O and Wake,M.(2008).long-term Mother and Child Mental Health Effects of a Population-Based Infant Sleep Intervention:Cluster-Randomized, Controlled Trial, pediatrics,122(3),621-627.
Konner ,M.J.(1980) Evaluation of human behavior development in Munroe RH, Munroe, RL, Whiting,B. Eds, handbook of cultural behavior development. New York :Garland press.
Madansky,D& Edelbrock,C.(1990). Co-sleeping in a community of 2 and 3 years old children ,86, 196-203.
Mckenna,J at all.(1993).infant- parents co-sleeping in an evolutionary perspective: implications of understanding infant sleep development,sleep,16(3).
McKenna,J.(2007). Sleeping with your baby: A parent's guide to Co-Sleeping ,Birth,34:4
Meijer AM, Habekothe HT, van den Wittenboer GLH. Time in bed, quality
of sleep and school functioning of children. J Sleep Res 2000;9:145–53.
Mindell J, Sadeh,A. Kohyama,J. Hwei How,J.(2010). Parental behaviors and sleep outcomes in infants and toddlers: A cross-cultural comparison, Sleep Medicine, 11,393–399.
Mindell J. Sadeh,A, Kwon, R,. Goh, D.(2013). Cross-cultural differences in the sleep of preschool children,Sleep Medicine,14
Sadeh,A & Anders,T.(1993). Infant Sleep Problems: Origins, Assessment, Interventions, Infant Mental Health Journal,14(1).
Soffer-Dudek,N ; Sadeh,A; Dahl,R; Rosenblat-Stein,S.(2011). Poor Sleep Quality Predicts Deficient Emotion Information Processing over Time in Early Adolescence, sleep, 34, (11).
Wiater,A. Mitschke,A.R, Widdern, S.V, Breuer,U and Lehmkuhl,G.(2005). Sleep Disorders and Behavioral Problems among 8- to 11-Year-Old Children, somnologie, 9(4),210-214.
Zaiwalla.(2004). Dealing with abnormal sleep, June 14,2004, Pulse clinic,53-54.
www.health.gov.il

Paste your AdWords Remarketing code here