חודשים ראשונים בגן

כשהקטנים שלי נכנסו לגן בפעם הראשונה הם היו בני שנה. אחרי התלבטות גדולה שכללה הרבה רגשות אשם, החלטתי שאני לא מוכנה לעשות את הצעד הגדול . לא ידעתי למה לצפות אבל הייתי מוכנה לאתגר ואכן האתגר לא איחר להגיע... חודשיים של מחלות נון סטופ, שביתת רעב, הרגלים שנעלמו ולקח זמן להחזירם. מעט דמעות מצדם והרבה מאוד מצידי...

כניסה ראשונה למסגרת היא חלק משמעותי וחשוב במעגל החיים שלנו כמשפחה. זוהי נקודת דרך שבה אנחנו מאפשרים לאדם משמעותי אחר להיכנס לתא המשפחתי שלנו ולהפוך למשמעותי עבור ילדינו. חשוב להבין כי הכניסה למסגרת אינה מלווה רק בקשר החדש שבין המשפחה לצוות. היא כוללת גם את המפגש עם ילדים נוספים, משפחות אחרות. היא דורשת מאיתנו לקבל את העובדה שילדינו נחשפים גם לסגנונות אחרים של התנהגות והתנהלות הורית ומשפחתית. לעיתים מאוד שונה מהחממה הקטנה שהענקנו להם עד כה.

בנוסף, מעבר להבנה הזו יש את האתגר האוניברסאלי בכניסה למסגרת והוא ההסתגלות... אומנם כל ילד מסתגל אחרת וכל הורה מגיב אחרת אך עדיין הבית נדרש להיערך לשינוי. רגרסיה לעיתים, קושי רגשי לעיתים ובעיקר מגוון של סימפטומים שונים ומגוונים. יחד עם כל אלו אנחנו נדרשים לסמוך על הצוות שעדיין אנחנו לא ממש מכירים. ויותר מכך לסמוך עלינו ועל ילדינו שיסתגלו לשינוי ויתגברו על הקושי.

"היא לא ישנה בגן, לא מסכימה להירדם גם בבית ומתעוררת מלא בלילה. אני כבר ממש מיואשת..." אמא התקשרה ואמרה. "עד שנכנסה לגן היא ישנה מעולה ונרדמה בכוחות עצמה ועכשיו חודש אחרי אני עדיין מרגישה שהכל יורד לטמיון ובעיקר שאני לא יודעת כיצד להתנהל. להתעקש? לוותר? מה עלי לעשות?" אמרה אמא אחרת.

הורים רבים מוטרדים מהשינויים הנלווים לכניסה לגן. הם חוששים מהשינוי בהתנהגות ובעיקר לא רואים את הסוף לשינוי. לצערי הרב ברגעים כאלו אין תרופת קסם. קושי יכול להופיע במגוון דרכים: יללות, בכי, רצון להיות צמודים אלינו כל הזמן, חוסר תאבון וקושי להירדם או לישון, וכמובן יש את האפשרות שכולם יופיעו יחד. יש כאלו שהקושי יימשך שבועיים, יש כאלו חודשיים ויש כאלו שאף יותר. במצבים כאלו חשוב לעשות הפרדה ולהבין את המקום שלהם והקושי האינדיבידואלי שלהם. אך גם להבין את הקושי הפרטי שלנו, ואת הקושי שלנו לראות אותם בסיטואציה שאינה פשוטה עבורם. מצב זה יכול בהחלט לטלטל את המערכת המשפחתית ולהקשות אלינו לחזור לניווט המוכר והידוע.

בתוך הטלטלה, חשוב גם לזכור שלגננת אין את הקושי שלנו וכדי שהיא תתנהל באופן הנכון עבורה ועבור ילדינו חשוב לאפשר לה לקחת את המושכות בידיים כל עוד הילד שם. לאפשר לה ללמד אותו בהתאם למה שהיא מוצאת לנכון ולסמוך עליה שהיא תצליח להרגיע אותו במידת הצורך. כדאי לא להלחיץ אותה אם הוא לא אוכל טוב ובעיקר לתת לזמן לעשות את שלו ולהראות לה שאנחנו תומכים בה ולא מחלישים אותה. אומנם אנחנו מכירים את ילדינו ויודעים מה נכון לנו בגידול שלהם אבל הגננת צריכה גם כן למצוא את הדרך ליצירת קשר מטיב ונכון בינה לבינו, וזה תהליך הדורש זמן.

לעומת זאת, בבית... הדברים הם מורכבים הרבה יותר כי הם כוללים את הקשר הרגשי שבינינו לבינם. בכדי להקל על ההסתגלות אני ממליצה לכם לקבל את הקושי. להרחיב את הגבולות ולא לחשוש. הרגרסיה של ילדינו יכולה להיות שלהם אך לעיתים רבות היא נובעת מהחשש שלנו. מרגשות האשם על כך ששחררנו, שנדרשנו לחזור לעבודה, שאפשרנו לאחר להיכנס לעולם החדש. הסיבות הן רבות ומגוונות והן שם להישאר. ברגע שתרגישו שכולכם התחזקתם כמשפחה והלחץ הראשוני עבר הדברים יהיו בהירים וברורים יותר. דברו ביניכם על מה שקורה. על החששות, הקשיים, על דרך שהיא נכונה לכם באותו רגע ובעיקר תבינו שבמצבים בהם יש תחושת חוסר ביטחון מאוד קשה לצקת בטחון בקשר שלנו עם ילדינו. זה טבעי וברור. לעיתים הקושי עובר מאליו ונשכח אחרי זמן מה, ולעיתים זה לא כך ונדרשת מאתנו אקטיביות ותהליך מובנה ועקבי. אך זה יגיע רק ברגע שאתם תרגישו שאתם בשלים ומוכנים אליו.

המון פעמים הקושי בא לידי ביטוי בשינה. על מנת להירדם ולישון שינה רציפה אנחנו צריכים להרגיש בטחון. תחושת רוגע שתאפשר לנו להירגע ולהיפרד עד להרדמות. ביציאה מהשגרה והסתגלות, דפוסי השינה עלולים להשתבש. במיוחד בקרב ילדים שמתקשים לצאת מהשגרה המוכרת להם וכאלו בעלי טמפרמנט סוער יותר.

בגן הדבר קורה באופן טבעי עקב החידוש, ובבית לעתים זה יקרה כאשר אנחנו נתקשה להרגיש בטחון בעצמנו ונעביר את תחושת העדר הביטחון אליהם.

אני זוכרת את הלילה שבו החלטתי לתת לקטנה שלנו בקבוק בלילה בזמן ההסתגלות. היא הייתה חולה און אנד אוף כל הזמן וחשבתי שבקבוק יעשה את העבודה. אומנם היא לא אכלה בלילה מגיל 3 חודשים אך הרגשתי שכרגע אין לי את היכולת להיות חזקה בשבילה. לילה למחרת היא קמה לבקבוק נוסף, ולילה למחר שוב קמה לבקבוק. השגרה בגן התייצבה והיא בשלה, התרגלה לקום בלילה לבקבוק שברור לי שלא משרת אותה ולא אותי. לילה אחד החלטנו שאנחנו נפרדים מההרגל החדש. השעה הייתה 23:00 והיא קמה מוקדם מהרגיל לבקבוק המדובר. באותו הרגע החלטנו שנינו ( בן הזוג ואני) שהלילה זה הלילה. נכנסנו, יצאנו, הרגענו, הסברנו אבל בעיקר היינו שם עבורה חזקים וברורים. אחרי זמן לא קצר היא נרגעה וחזרה לישון ומאז אין זכר לבקבוק עד היום, 4 שנים אחרי.

ילדים לא שוכחים את ההרגלים הטובים והמוכרים שלהם. הם בעיקר מגיבים לשינוי שסובב אותם. לשינוי בגן ולשינוי שחל בנו ובהתנהלות שלנו. ברגע שהתגובה שלנו תשתנה הם יגיבו בהתאם. היו מודעים לתחושות העולות בכם, היו שם עבורם אבל דאגו להיות שם גם עבורכם. היוועצו עם בן זוג, חברה טובה או איש מקצוע. הרגישו שאתם נמצאים בסביבה תומכת על מנת שתצליחו להכיל את הקושי של ילדיכם באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן. זה קשה אך זה הכרחי על מנת שתוכלו להיות שם בשבילם עד כמה שניתן בהתאם לצורך שלהם. זכרו כי מדובר בתקופה, אומנם תקופה מאתגרת אך גם היא תעבור. כל זאת עד לאתגר הבא... שתהיה שנה מוצלחת והסתגלות נעימה ומלמדת